הרפתקאות הצב-נחש

הזמן מאז זה עבר, הבלתי נמנע קרה ונותרתי ללא סבים וסבתות, חסר דור שלם במשפחה. הנה מה שהייתי מקריא על קברך, לו הייתי בארץ.

כמה אפשר לספר עלייך, סבתא נינה? הרבה, הרבה מאוד. קודם כל, שלא ממש היינו בטוחים בת כמה את, כי לא מקובל שגברת מכובדת (והיית המכובדת שבגברות) תסגיר את גילה. מדי כמה שנים היינו מגלים שהחסרת עוד שנה-שנתיים מגילך, למשל כי סבא פנחס ז"ל היה צעיר ממך, וזה בודאי לא מקובל!

גדלנו איתך צמוד מגיל צעיר. תמיד אהבת לספר על התקופה בה גרנו בקריות והיית אומרת לסבא "אני מתגעגעת לקליינרים (כך קראת לנו)", וסבא, בדרכו האופיינית היה עונה שאת לא צריכה להתגעגע, לובש ז'קט ופותח עבורך את דלת המכונית במחווה אירופאית. כשלא היית באה אלינו, היינו באים אלייך, ותמיד היה כיף לבקר את סבתא, לשחק בחצר הגדולה, לאכול פירות מהעצים (זוכרים את השקד?) או לקרוא איזה ספר מהספריה הגדולה. ובל נשכח את האוכל.

האוכל של סבתא נינה, איזו חגיגה. החל במיץ המיוחד של סבתא, שנשמר בצנצנות במזווה, דרך הריבות ועד פשטידת הבשר - הפשטידה הנהדרת, שעד שהצלחנו להתגבר על אחת, היית באה עם נוספת ומבקשת "שמישהו ירחם על הפשטידה". הקלוסצ'קי שהתאהבנו בו, והיינו אוכלים מנה שניה ושלישית, והקינוחים. היית באה לשולחן אחרי פינוי המנה העיקרית ושואלת מי רוצה רסק פירות ומי מוס שוקולד. ואם שאל מישהו (מעניין מי) אם אפשר גם וגם, ענית שכן. ותמיד שמרת מנה שניה של רסק לאבא.

אחרי כמה שנים עברנו לחצר מאחורי ביתך, ומלחיות צמוד עברנו למעשה לחיות ביחד. להפגש יום-יום, בדרך אל או מבי"ס. אני זוכר איך לקחת את הנפיל ליומו הראשון בגן כרמל, והתגאית בפני הגננת שיש לך מניות בגן הזה, כי שלחת אליו שני ילדים ועכשיו גם נכד.

ואם גן אז למה לא לספר על הגינה? הגינה הכי מטופחת שיש, שהשקעת בה שעות רבות, בכל פרט, שיהיה מושלם ונקי. היית קמה מוקדם בבוקר ועובדת בה, ולפעמים היית עוברת בה לרגע באמצע היום ונתקעת לשעה, לנכש עשבים שוטים. "האדמה נותנת לי כוח ומרגוע" נהגת להגיד לנו. שלושתנו עבדנו בגינה שלך, ביחד ולחוד, אבל תמיד אחרי שניקינו, היית עוברת אחרינו פעם נוספת עם מטאטא גינה. החמור זכה למחמאה הגדולה מכולן, כשאמרת שאף אחד לא גוזם את את העצים והגדר החיה ישר כמוהו, ובטח לא השמודר שהחליף אותו.

יש לך גם זכות ראשונים על הפירומניה המשפחתית - את הגזם היית לוקחת לבור מאחורה ושורפת בהנאה. עד שלפני 20 שנה שמעת על אפקט החממה והפסקת באחת, ובמקום לשרוף העברת את הגזם לארגז הקומפוסט או לפינוי ע"י המועצה.

הייתה לך לא רק מודעות סביבתית אלא גם חברתית ופוליטית. התעניינת בקורה בעולם ותמיד היה על השולחן העותק העדכני של Nesweek , שזכה לכינוי "ה bible של סבתא". ואולי שורשי העניין שלך נעוצים בעברך הקומוניסטי (והרי סבא פנחס תמיד טען שיש לך דרגות קולונל בנ.ק.וו.ד).

גם בשנים האחרונות המשכת להתעניין בנו, ולעניין אותנו - כל ביקור אצלך כלל שיחות ערות וסיפורים מהעבר, היית מעורבת במשפחה ולשמחתך זכית לראות כמה נכדים מתחתנים, שתי נכדות מקבלות תואר ד"ר לרפואה ואפילו שתי נינות לסבתא נינה (היום כבר ארבע), הגאה בסבתות.

סבתא נינה, אנחנו קוברים אותך היום, אבל משפחתך חיה וגדלה, ואת חיה בה. יהי זכרך ברוך.