הרפתקאות הצב-נחש

הפוסט ההוא של קויםלדמותו העלה בי שרשרת זכרונות מימי הבועה. אח, אותה בועה נפלאה, חמימה וביצתית. תקופת הפסאודו. פסאודו-יזמים מקימים פסאודו-חברות ומגייסים כסף (אמיתי) מפסאודו-משקיעים. ואז מבזבזים אותו, מי ביתר ראוותנות ומי בראוותנות פחותה. אני עבדתי בסטארטאפ שחשבתי שהוא הדוט שבדוט.קום. מסתבר שטעיתי.

1. הדואר בוער

באחד הימים שלחו משקיעינו הנהדרים יזם חביב למשרדינו, כדי לקבל "חוות דעת טכנולוגית" עליו ועל הרעיון המהפכני שלו. הברנש התיישב במרכז הקיוביק, עם ראש הצוות שלי, שי, והתחיל לתאר את המוצר שרקחו הוא ושותפיו במוחם הקודח. "מדובר בקילר שבין הקילר אפליקיישנז" הוא ירק. "בעצם אנחנו ממציאים את האינטרנט מחדש, כמעט. קוראים למוצר FireMail. למה השם הזה? כי הוא כמו אש ביער, ממש שריפה. אתה מדליק עץ אחד, והוא נשרף, ומדליק עוד כמה עצים, שכל אחד מהם מדליק אחרים וחוזר חלילה, עד שכל היער עולה באש". שי ניסה לבלום את שטף התיאורים הלוהטים, ולברר מה, בעצם, עושה הפלא. "אנחנו תופסים את האימיילים של המשתמשים שלנו, ועל כל אימייל אנחנו בונים עץ של כל הכתובות דרכן הוא עובר, ומצרפים גם אותן לבסיס המשתמשים שלנו, וככה אנחנו בעצם בונים רשת אלטרנטיבית לאימייל, רק יותר טובה." "למה יותר טובה?" שאל שי. "כי זה כמו שריפה ביער" היתה התשובה. "הסברתי לך, עץ אחד מדליק כמה, וכל אחד מהם עוד כמה, כמו שריפה. FireMail. אתה מבין?" שי הנהן וניסה מכיוון אחר. "איך אתם תופסים את האימיילים? עם סניפר?" "לא". "אתם בונים פרוקסי על המחשב של המשתמש?" "לא". "אז איך?" "אני לא יכול לומר, זו הטכנולוגיה הסודית שפיתחנו". "אתה מודע לזה שהגודל התיאורטי של כל עץ כזה שאתם בונים הוא בגודל האינטרנט?" "כן, אבל זו לא בעיה עם הטכנולוגיה שלנו". "ואין לכם בעיה של הפרת הפרטיות של המשתמשים?" "לא". "איך?" "סודי".

בשלב הזה שי התחיל לגלות סימני תשישות, וגם דפיקות הראש בשולחן, מצידו השני של קיר הקיוביק החלו לעלות בסולם הדציבלים. "רק עוד שאלה" אמר שי. "איפה אתם עומדים בפיתוח המוצר שלכם? יש לכם כבר ביתא?" "לא" ענה היזם החביב. "אלפא? דמו?" "יש לנו מצגת וטיוטא של תוכנית עסקית" השיב היזם בגאווה.

משתם החלק ה"טכנולוגי" של הביקור, התפנו השנים לשיחת נימוסין, והיזם הגאה אף זכה להצגת המוצר שלנו. הוא התרשם כדבעי, אך סיכם באמרו כי "זה מאוד מרשים מה שיש לכם פה, אבל זה לא יצליח בענק, זה לא יהיה הקילר של הקילר אפליקיישנז. אתה רוצה לדעת למה? כי המוצר שלכם זה כמו שאני זורק גפרור על עץ ביער. העץ דווקא מאוד יבש אז הוא נדלק מיד, אבל הוא עומד בתוך קרחת יער, אז האש לא עוברת לעצים אחרים". הביקור תם, בשעה טובה ויכולנו לחזור לעבודה. חודשים אחר כך, כשמישהו היה מחכה לאימייל חשוב שהתעכב, או להעברה של קובץ גדול במיוחד, היינו ממליצים אחד לשני לשלוח את זה ב FireMail.

2. אש בעבודה

פחות משנה אחר-כך, עזב מיקסטר את החברה ויצא לחפש את מזלו בחוץ. הוא זומן למשרדי חברה בשם FireWorks, ששכנו בבית ערבי ישן ביפו. לאחר סיור במשרדים, נערך ריאיון בסיסי למדיי בו סקר מיקסטר את ניסיונו המקצועי. כשביקש לדעת במה עוסקת החברה ביתר פירוט, או לראות הדגמה של סביבת העבודה, לקח אותו המראיין לגג הבניין, והראה לו את הים. "פה, כל יום בין שש וחצי לשבע יש שקיעה משהו בן-זונה!" הוא הסביר. מיקסטר, שראה את המזרונים הפזורים על הגג, וביניהם קערות הקססה, הודה למראיין ואמר לו "Don’t call me, I’ll call you". [אוסיף רק שמיקסטר ידוע בכך שידידה שלו הסבירה פעם למישהו למה היא נפרדת ממנו באומרה "זה לא אני, זה אתה. או שאולי אומרים ההיפך?"]

3. להבות ברשת

לאחר חצי שנה נוספת הגיעה החברה בה עבדתי אל סופה (יש שיאמרו, כרוניקה של מוות ידוע מראש) וגם אני יצאתי לשוק העבודה. שכתבתי את קורות חיי והפצתי אותם בין מכריי, ואכן הטלפונים לא איחרו לבוא. ערב אחד צלצל הטלפון "שלום קפוצ'ון, מדבר יוסי מחברת FireNetworks, קיבלתי את קורות החיים שלך מנועם, והייתי רוצה להציע לך עבודה". ניסיתי להבין אם הוא מזמין אותי לריאיון אבל הוא הסביר לי שקורות החיים שלי מאוד הרשימו אותו וש"המלצה של נועם טובה כמו ריאיון בשבילנו". חקרתי אותו מה עושה החברה. "יש לנו את הקילר של הקילר אפליקיישנז" הוא אמר, ובכל זאת, עדיין לא יצרתי את הקישור. "האפליקציה שלנו מאתרת, בין המשתמשים הפוטנציאלים, אנשים שמעוניינים במוצר מסויים, ומיידעת אותם לגביו". "איך היא עושה את זה?" שאלתי בתמימות. "באימייל" היתה התשובה. "מה, אתם ספאמרים?" שאלתי. "לא, ממש לא" הוא ענה, בלי להתבלבל ובלי להיעלב. "יש לנו טכנולוגיה מתקדמת של Viral Email Marketing. והטכנולוגיה היא proprietary שלנו". ואז היכתה בי ההכרה. "תגיד, קראו לכם פעם FireMail?" שאלתי. "לא בדיוק, זו הייתה חברה אחרת, אבל חלקים מהטכנולוגיה דומים". מיהרתי לסיים את השיחה וצלצלתי בזעם לנועם. "תגיד, אתה השתגעת, שלחת את קורות החיים שלי לפייר-טוסיק?". נועם, רגוע כדרכו, לא התבלבל ואמר "מה אכפת לך? קח משכורת של שלושים אלף שקל, תנוח ארבעה-חמישה חודשים ותתפטר. אחר כך תוכל לכתוב בקורות חיים שלך שהיית מנהל פיתוח או משהו". "אני לא רוצה את פייר-טוסיק בקורות החיים שלי. מה הקטע שלהם בכלל? הם חבורת נוכלים?" נועם הסביר לי שאני קרוב, אבל לא ממש שם. "זו כבר החברה השלישית שלהם. הם פשוט סטלנים לא נורמליים, ומעשנים רק את החומר הכי טוב שיש. נכון, בצד הטכנולוגי הם לא הכי מבריקים, אבל כבר יותר משנתיים כל מיני עשירים פראיירים מממנים את הרגלי הצריכה שלהם".