הרפתקאות הצב-נחש

האם "אימה" היא מילה חזקה מדי? עצם ההתנגדות המיידית שלך, הקורא, היא הוכחה למטען שמעבירה המילה, מטען שרציתי שיועבר בפוסט זה. אז למה התכוונתי לטעון פוסט זה בצורה כה חזקה ומרוכזת? כי עצם העמידה מול עמוד ריק (ברובו) זה של בלוג (שמזמן לא נכתב בו דבר) זה מפחידה אותי, אני מודה. שהרי הקלדות המקלדת הראשונות על דף ה Word, ביתוק בתוליו, אם תרצו, של המחשב המחודש שלי, כמוהן כהבטחה למלא שוב את הבלוג – בסיפורים משעשעים, המשך (סיום?!) האל"ף-בי"ת של ההרים, שאר עלילות דרא"מ והגיגים חכמים ובעיקר מ-ש-מ-ע-ו-ת-י-י-ם! ומי יידע אם יש בי את שדרוש למלאכת קודש זו.

לא אתעכב כאן על הסיבות לאובססיית הכתיבה בבלוג, ולא לרצינות הפתאומית שנפלה עליי. אולי זו האינרציה, ואולי החינוך הפולני-קלאסי שלי. ייתכן שסיבות אלה ראויות לחיבור בפני עצמן.

רק אומר, כי עצם אזכורה של אותה אימה, כמו-גם הכתיבה עליה, מסייעות במידה מסויימת להקטנתה למימדים ארציים, וללא ספק מסייעות לסמן "וי" על פוסט ראשון מזה זמן רב.

[מבוסס על "על האימה שבפתיחת מחברת חדשה", עמ' 1 במחברת הירוקה, נכתב ב Little Tibetan Guesthouse, Pokhara, Nepal  ב 24-11-2000]