כשיוצאים לטייל לחצי שנה בגילנו, מעורבת בעניין עבודת מנהלה מרובה. חשבונות בנק, רכישת מט"ח, שוכרים מחליפים, אריזות, העברות. רק פריט אחד לא הדאיג אותי, והוא – לאן יגיע הדואר שלנו. במעברי דירות בעבר השתמשתי בשירות "דואר עוקב" של רשות הדואר, שעבד חלק. לכן שמנו פעמינו לסניף המרכזי של הרשות מספר ימים לפני הנסיעה, על-מנת למלא את הטפסים ההכרחיים. הפקידה החייכנית בישרה לנו שהשירות מסופק בחינם רק לתקופה של ארבעה חודשים, אז ביקשנו לשלם עבור החודשיים הבאים. בלי לאבד את החיוך, היא בישרה לנו שזה לא יתאפשר, וכי לתקופה הגדולה מארבעה חודשים יש לשלם עבור מלוא התקופה, כלומר ארבעה חודשים – חינם, ארבעה חודשים ויום – תשלום עבור ארבעה חודשים ויום. משהבנו שאין עם מי להתווכח, שילמנו עבור שישה חודשים מלאים והפנינו את מכתבינו אל ביתם של החמור והאיילה, שפינו מבעוד מועד מחסן בינוני לקלוט את שפע התכתובות (הבנק שלנו פעיל במיוחד בהכחדת יערות גשם).
כחודש אל תוך הטיול צץ נושא דחוף שהיינו צריכים לטפל בו, ואשר חלק מהמידע לגביו היה צריך להגיע במכתב מארץ האפשרויות הבלתי-מוגבלות. המכתב בושש להגיע לפני צאתנו, אבל הייתי בטוח שיגיע אל דירתו של החמור, לכן שלחתי אותו לחטט במחסן הנ"ל. החמור דיווח לי, כבדרך אגב, שהמחסן נותר מיותם וריקני כקופסת צדקה של קבצן פרואני לא-יוצלח. הפניתי אותו אל השוכרים המחליפים בדירתנו, שאכן אישרו שכמויות דואר עצומות הצטברו בדירה (בלי שיטרחו להודיע על כך), ושם נמצא המכתב הנדון וטופל כל מה שדרש טיפול.
בהמשך פנה החמור לתיקון המצב, והתייצב בסניף הדואר המרכזי, ובידו העתק הזמנת שירות הדואר העוקב שלנו. פנייתו נתקבלה, והובטח לו שישובו אליו תוך ימים מספר. אכן, תוך מספר ימים צלצלה אליו ימימה, מנהלת השירות העירונית, ששפעה התנצלויות. "פישלנו עם אח שלך" היא הודיעה לו, "אך הטעות תוקנה ואני מעוניינת לפצות אותו".החמור התעניין אם היא מתכוונת לשלוח צ'ק או שמא היא זקוקה לפרטי חשבון הבנק שלי לצורך ביצוע הפקדה ישירה, אך נענה בשלילה, ימימה אינה מוסמכת לפצות בכסף. החמור העלה את הרעיון שתשלח לי זיכוי לקניית בולים, אך גם אפשרות זאת היוותה חריגה מסמכותה של העלמה ימימה. "אני אעניק לאחיך שישה חודשי "עקוב אחריי" נוספים, והפעם – חינם" הייתה ההצעה. החמור דחה את ההצעה הנדיבה, בהסבירו כי משאחזור לארץ, דווקא אשמח לקבל את הדואר שלי, ואילו הוא ישמח לפנות חדר בביתו עבור צאצאיתו הממשמשת-ובאה. השיחה נסתיימה בנימה ידידותית והדואר החל להגיע אליו, לשמחתי הרבה.
בשובנו ארצה פצחנו במחול התארגנות סוער, שלא נפל במאום מזה שקדם לנסיעה (פרט לעניין ההתלהבות המלווה). במסגרתו שמנו לב שהדואר מבושש לחזור אלינו, וממשיך להצטבר אצל החמור בערימות אדירות. שמנו פעמינו שוב אל סניף הדואר ולא הופתענו לגלות שימימה הוציאה לפועל את תוכנית הפיצויים המרושעת שלה. אחרי מילוי טפסים נוספים ומשלוח פקס או שניים, ובחלוף שבועיים ימים התחיל סוף-סוף הדואר להגיע אלינו, ועכשיו אין לנו אלא להוציא את ימינו בחיפוש הדואר שלנו בתיבות אחרות בבניין ובתיוק קדחתני של דפי חשבון וקבלות ארנונה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
