הרפתקאות הצב-נחש

הפיצוץ השני היה קרוב יותר מהראשון, וכמותו היריות. הקירות רעדו, וטיח נפל מהתקרה, ולפתע לא הייתי רעב יותר. הסתכלתי על הסטייק האכול-למחצה, השארתי סכום כסף שנראה לי סביר ויצאתי מהמסעדה בלי לקרוא למלצר. בצאתי ראיתי, שלא הייתי היחיד. ואולי זה העיד, יותר מכל, על אובדן הנורמליות בעיר שהתעקשה לאכול בשלווה, על אפן ועל חמתן של הנסיבות.

בימים הקרובים הדרדר המצב עוד יותר, ודומה שקצב האירועים רק הואץ. תגרות פרצו ברחובות בספונטניות, ואחריהן תקריות ירי בודדות. כשבועיים אחרי תקרית הסטייק הכריז ראש הממשלה זאפאטרו על תוכניתו החדשה, "תוכנית ההינתקות", לפיה יפונו הקסטיאנים מהעיר, וברצלונה תישאר קטלאנית טהורה. אם קיווה שההכרזה תרגיע את המצב, הוא התבדה; למחרת התפוצצה מכונית תופת בשוק בוקריה, ובתגובה נכנסה קבוצת חמושים קסטיאנים למוזיאון לאמנות קטלאנית, פתחו באש על המבקרים ושרפו ציורים יקרי-ערך.

וכך מצאתי עצמי, כשבוע אחרי ההכרזה, מאחורי מתרס ברובע ראבאל, רובה בידי ושלושה בקבוקי מולוטוב מאולתרים בתיק שעל גבי. במשך כמה שעות ניהלנו חילופי אש פזורים עם חמושים קטלאנים שירו עלינו מכיוון באריו צ'ינו, כשלפתע נשמעה מהרחוב נהמת זחלים, שלוותה בצעקות "טנקים! טנקים עולים עלינו!". זאפאטרו הפחדן, בתמיכת מועצת האיחוד האירופי, החליט לבצע את הפינוי בכח. עמדתי חסר אונים מול מפלצות הברזל ובהיתי בצריחים המסתובבים בכיווני, ואז הפציעה בי ההכרה, שיש לנו סיכוי אחד אחרון. "אחריי למונטז'ואיק!" צעקתי. פרצופים מפויחים ומבולבלים הביטו בי מסביב. "תותחי המצודה הישנה! הם הסיכוי האחרון שלנו! נוכל להתבצר במבצר עד שיגיע הסיוע מעבר לפירנאים...". פינינו את המתרס והתחלנו לרוץ במעלה הגבעה הירוקה, חוצים את שדרות פאראל-אל, עוברים מוזיאונים וגנים בוטניים בעוד קולות הנפץ מתקרבים אלינו. פסל של אם ובנה שהיה מימיני התרסק לרסיסים מפגיעה ישירה; שניות ספורות אחר כך התאיינה מזרקה משמאלי ואני רוססתי בתערובת של מים ואבק. לפני שהספקתי להתעשת שמעתי פיצוץ נוסף, קרוב מקודמיו וראיתי עץ מתמוטט עליי...

... הזדקפתי במיטה במהירות, תוך שאני חובט את ראשי במסעד וצונח בחזרה לכרית. הזוגה השפילה את הספר שקראה והביטה בי מעליו, בתערובת של רחמים ושעשוע. "מה קרה שהתעוררת כל כך מהר? הנרקומן זקוק למנת הפינצ'וס היומית שלו?" הבטתי בה בבלבול ושאלתי על איזה פינצ'וס היא מדברת, ומה עם הטנקים, וזאפאטרו, וההינתקות, ואם אני בטוח במבצר בראש מונטז'ואיק. מבט השעשוע בעיניה התחדד והיא הודיעה לי חגיגית שאני לא מקבל יותר סנגריה היום, בעוד הילדים ברחוב פורטהפריסה ממשיכים לפוצץ חזיזים ולהדליק זיקוקים, כחלק מחגיגות סנט-חואן, חגיגות פתיחת הקיץ בברצלונה.