הרפתקאות הצב-נחש

בארכיבו של הקפוצ'ון טמונים סיפורי טיסות מעניינים רבים, מהם מסמרי שיער, מהם משעשעים. דווקא הפעם עברו הטיסות כסדרן. בטיסה הלוך זוג קשישים חביב לא אהב לשבת ב Exit Seat וביקש להתחלף איתנו (בכל זאת קשישים, אז עשינו להם את הטובה) ובטיסה חזור קיבלנו לרשותנו שורה בת שלושה מושבים, ואז סירבנו להחליפם בזוג מושבים משני צידי המעבר (ובכך פגענו באיזון הקארמה בקוסמוס).

אבל פעם, פעם היו טיסות ראויות להיזכר. כמו הנחיתה בסינגפור בה נזכר הטייס ללחוץ על הבלמים רק בסוף המסלול. רק כשראיתי את בניין הטרמינל מתקרב מהר מהרגיל, ואת הדיילת ממלמלת משהו ומצטלבת, הבנתי שלא הכל בסדר. או הנחיתה האלכסונית בסופה טרופית בבנגקוק (גלגל ימין פוגע במסלול, ספירת 1..2..3..4 ורק אז מתרסק גלגל שמאל על המסלול).

ועדיין, אין ספק שאת תואר "הנסיעה עם הטיסות המעניינות ביותר" קוטפת, בקלות, הנסיעה לג'מייקה. ינואר 2001, חוזה פיצויים מהחברה ההיא, שהתפרקה, בכיס ימין וחוזה עבודה שמן בחברה ההיא, "ההבטחה הגדולה", בכיס שמאל, ארזתי את התרמיל ואת ידידי הנשגב (שני מטר קומתו) וקניתי כרטיסי טיסה לג'מייקה בחברת אייר קנדה. לבושים בג'ינס וחולצת טריקו (התלבושת הפורמלית ביותר שהייתה ברשותנו. בכל זאת – ג'מייקה) עלינו למטוס. לאחר ההמראה הגיע תור הקברניט לדווח לנוסעים את נתוני הטיסה, גובה, מהירות ושאר ירקות. אז הוא גם דיווח על הטמפרטורה הצפויה בטורונטו בשעת הנחיתה – אפס מעלות צלזיוס (בכל זאת, ינואר בטורונטו). הנשגב ואני מסתכלים זה-על-זה ומסכימים שאכן, אפס מעלות בג'ינס וטי-שירט זה קר, אבל נשרוד, וחוזרים להטריד את הדיילות. עשר שעות אחר כך, שעה לפני הנחיתה, הטייס מדווח על עדכון מזג האוויר שהתקבל. "It’s slightly cooler then we anticipated", הוא פותח, ומסביר בעליזות "The updated temperature in Toronto is minus eighteen". בשלב זה עברנו לבהות בגב המושב שלפנינו, והדיילות נשמו לרווחה.

מה אומר ומה אגיד – מינוס 18 זה קר. קר מאוד. יהלומי הכתר קפאו במחבואם, אבל כשעלינו על טיסת ההמשך הפשרנו (ובכך הוכחנו את ישימות הרעיונות הקריוגנים). ואם חשבנו שבכך תמו ייסורינו, טעינו. לטיסה חזרה, ממונטגו ביי לטורונטו כבר הצטיידנו בסווצ'ר דק (למרבה הצער, ללא קפוצ'ון) וכשהקברניט הודיע כי הטמפרטורה הצפויה היא מינוס 15, חייכנו כאומרי "אמרנו לכם". וכששעה אחר כך הוא עדכן אותנו, שבנוסף לכך משתוללת באיזור טורונטו סופת שלג, ורק מסלול אחד פתוח, להמראות ונחיתות לסירוגין, לא הרגשנו מופתעים.

אבל למה, למה למה למה, הייתי חייב להתחכם ולהגיד לדיילת החייכנית שכך בדיוק התחיל "מת לחיות 2"? במהלך השעתיים בהן חגנו מעל טורונטו, במעגל גדול בן עשרים וכמה מטוסים, לא קיבלנו שום שירות ושום יחס פרט להתעלמות צוננת.

על הנחיתה בטורונטו, ואיך הנשגב התקרב כדי מילימטרים מ Full cavity search, בפעם אחרת.