הרפתקאות הצב-נחש

הכנופיה הקבועה מהמילואים נפגשת. הברמן השווה בסיני, המורעל בטיול בצפון והמ"פ – בנו-בכורו חולה עם חום גבוה, אבל כל השאר כאן. רואה חשבון, סנפלינגאי, מהנדס תוכנה, עיתונאי כלכלה, מוסכניק, מנהל מוצר, קבלן, סטודנט ומעסה לוגמים בירה אחרי בירה, כשעל הקיר כרזה מבריקה מכריזה “Be Irish – Beamish” (אני דווקא מעדיף גינס, אבל למה להיות קטנוני). באוגוסט שוב ניפגש כאן, בספטמבר ניפגש בצאלים, ואח"כ שוב כאן ושוב, ושוב. ובשנה הבאה -  שוב בבא"פ לכיש, שוב נתרגל פריקה מסופה ממוגנת, תרגילי חוליה וקצת לש"ב, וחוזר חלילה.

חצות, יוצאים החוצה, לחיצות ידיים, קצת טפיחות על הכתף ונפרדים איש-איש למכוניתו. אני הולך עם הירושלמי ומקבל את בקבוק הג'ין שהוא חייב לי עוד מהמילואים באפריל, על הנצחון של הפועל ביול"ב קאפ. חוזר לאוטו ומתניע. ברמקולים ברי מזמר את שיר אליפלט, ותחת השפעת הפילזנר והבימיש, השורה "אין לו אופי אפילו במיל" מקבלת משמעות חדשה. אני מחייך, מאותת ימינה ונוסע הביתה.