הרפתקאות הצב-נחש

לבעל הבית שלו.

הדרישות מההגדרה: בת מילה אחת או שתיים, מתאימה להתנהגותו (מפורטת להלן)

פרט מתוך חוזה השכירות (הערות המחבר בסוגריים):

"תכולת הדירה:

-          תנור בישול וכיריים [סביר למדיי לציין אותם]

-          מזגן מפוצל [מה, אני אפרק אותו ואקח אותו?]

-          מפזר חום לאמבט [כנ"ל]

-          שני מפתחות לדירה [???]

-          מפתח לתיבת הדואר [כאן נגמרה לי הציניות. בחיי.]..."

אמנם הוא שכח לציין ארבעה קירות וגרביטציה אבל בכל זאת, קצת מוגזם.

או כך חשבתי עד אתמול, עת פגשתי אותי כדי לחדש את חוזה השכירות. חוזה החידוש היה קצר ותמציתי, צוין בו כי החוזה הקודם מחודש לשנה נוספת, באותם התנאים. מכיוון שהחוזה הקודם היה שקלי, עם הצמדה למדד, צוין גם שאחרי עליית מדד מצטברת של 0.7% על פני 11 חודשים, ההפרש הוא 18.20 שקלים. עד כאן – טוב ויפה. אלא מאי? בסוף הפגישה, אחרי החתימות וקבלת הצ'קים, הוא הצביע לי על השורה הנ"ל. מובך קמעא, שאלתי אותו אם זה לטובתי או לטובתו. הוא ענה שזה לטובתו והושיט יד קדימה בבקשה. השנה שלשלתי לכיסך למעלה משלושים אלף שקל, הרגע קיבלת סכום דומה ואתה מבקש ממני 18.20??? שאלתי אותו אם הוא מקבל מזומן ונעניתי בחיוב. נתתי לו שטר של חמישים, והוא החזיר לי שלושים. חיטוט מאומץ בכיסיו העלה מטבע נוסף, של חצי שקל. אמרתי לו שזה בסדר, לחצנו ידיים ויצאתי לדרכי.

לאחר כשתי דקות הוא צלצל אליי ושאל אם כבר יצאתי. עניתי בחיוב והוא הצטער לשמוע את זה, "כי בדקתי את הסכום שוב ולא החזרתי לך מספיק עודף. אני חייב לך עוד שקל, 30.5 ועוד 18.20 זה לא חמישים". בהיתי בכביש בחוסר אמון ואמרתי לו שאני מוותר לו על החוב. הוא לא קיבל את זה והבטיח שיחזיר לי את השקל בביקורו הבא בדירה.

יש לציין שהנ"ל עובד בתור ראש צוות תיעוד (דוקומנטציה) בחברת היי-טק מובילה. כמו כן יש לציין שהוא בעל בית טוב למדיי, באמת.

[דרך אגב, ההגדרה שלי עבורו היא "טיפוס אנאלי". הזוגה תמצתה את הגדרתה ל"קטנוני". ומה אתם חושבים? אנא, שתפו אותי.]