הרפתקאות הצב-נחש

פרק ראשון, ובו אנו פוגשים את גיבורי הפרשה

את עומר פגשתי בחברת ההייטק הראשונה בה עבדתי. הוא הצטרף כמתכנת מן השורה לצוות אחר בחברה, כמה חודשים אחריי. עומר התאפיין בקסם אישי אדיר, ומין רעש שסבב אותו – היכן שהיה, הוא דיבר, אנשים דיברו, היתה תחושה שמשהו קורה. לא ידעתי איך הוא מבחינה מקצועית, אבל הוא עשה רושם טוב, אפילו טוב מאוד, ותמיד היה נחמד לצאת איתו לארוחת צהריים. עומר הביא לחברה את גידי, חברו מהלימודים, שמאוחר יותר הצטרף לצוות שלהם.

כמה חודשים אחרי שהצטרף לחברה, עברה החברה זעזוע של "ארגון מחדש" (שם תקין פוליטית לגל פיטורים). אני הועברתי לצוות בו היה עומר, בעוד הוא קודם לתפקיד האלגוריתמאי הראשי (טוב, היחיד) של החברה. בשיחה בה הודיע על קידומו, ציין מנהל הפיתוח כי הקידום בא לו בזכות מחקרו בתואר השני, שנושק לתחום הפעילות של החברה. לא ידעתי שהוא בכלל לומד לתואר שני, אבל התמיהה שאולי עלתה בי נדחקה הצידה בפני ההודעה הבאה: עומר דחה הצעה מ IBM לעבוד שם כארכיטקט מערכת, תמורת משכורת חודשית בת 35-40 אלף שקל! ללא ספק סכום מרשים, והבעת אמון מרשימה לא פחות מצידו בעתיד החברה.

וכך המשכנו עד הסוף הבלתי נמנע, בו נסגרה החברה, שהיתה בועה אחת מני רבות, ואנו התפזרנו, איש-איש לדרכו. מצאתי עבודה בחברה אחרת, מבטיחה יותר, וחזרתי לעבוד מבוקר ועד ליל. גידי הצטרף לסטארטאפ אחר, בו שימש גיא, שהיה ראש הצוות שלי בחברה הראשונה, כמנהל פיתוח. עומר הצטרף לסטארטאפ אחר, עם התואר של "ארכיטקט ראשי", אך עזב אחרי מספר חודשים, על רקע של "ארגון מחדש" והצטרף לחברה בה עבדו גידי וגיא, הפעם בתור "מדען ראשי". הימים חלפו, וגם מוקי, שהיה המנכ"ל של החברה המקורית בה עבדנו כולנו (מסובך, לא?) הצטרף אליהם, בתפקיד בכיר זה או אחר. החברה עשתה חייל, ונקנתה ע"י חברה אמריקאית. גיא עבר לניו יורק, וקיבל תפקיד של סמנכ"ל פיתוח עסקי, מוקי קיבל העלאה וויזה של החברה, גידי נהיה ראש צוות ועומר קודם ל CTO. גידי התחתן עם אהובתו ועומר היה השושבין. מול השקיעה מעל הים שתינו ורקדנו, צעירים, יפים ומוצלחים. השמיים היו תכולים, ללא ענן בסביבה.

(לפרק השני)