הרפתקאות הצב-נחש

פרק שלישי ובו צץ גיבורנו החמקמק שוב. ושוב.

(לפרק השני)

כשמונה חודשים לאחר התפוצצות הפרשה, אני מדבר עם גבריאל [והנה מרקם הסיפור מסתבך עוד קצת]. גבריאל עבד עם כולנו באותה חברה ראשונה, ועם סגירתה מצא עבודה בחברה קטנה אחרת, דווקא מצליחה. אני וגבריאל היינו בקשר ספוראדי, אימייל אחת לחודשיים-שלושה, שיחת טלפון פעמיים או שלוש בשנה, בירה פעם בשנה. זו הסיבה שסיפורו של עומר טרם הגיע אליו. "אתה יודע מי עובד כאן? עומר". אני בולע אויר בקול רם ושואל באדישות "באיזה תפקיד, וכמה זמן?". גבריאל עונה "מנהל מוצר, התחיל לפני כמה שבועות". אני עובר לסמול טוק ומסיים את השיחה.

אני נשען אחורה בשיחה, מניח את רגליי היחפות על השולחן וחושב. לכאורה, אני ניצב בפני דילמה ערכית לא פשוטה. האם זה עסק שלי, שעומר מצא עבודה חדשה? האם אני לא מונע מרצון לנקמה, על הפגיעה שפגע בגידי? ואז אני מבין שזו בכלל לא הנקודה. מדובר בנוכל, אמנם מקסים ובכל זאת נוכל, שמבצע עבירות פליליות ופוגע באנשים. אנשים אמיתיים, שמקום עבודתם עשוי להיפגע עקב פועלו. ובעיניי, אם לא אדווח עליו אני שותף לפשעו. מאוחר יותר בערב אני מתקשר לגבריאל ומספר לו את כל הסיפור. הוא המום, לא מאמין, אבל מודה לי שסיפרתי לו הכל. אני מקשר בינו לבין גידי, כדי שיוכל לקבל את הסיפור ממקור ראשון.

לאחר שדיבר עם גידי, גבריאל פנה למנהלת כח-האדם במקום עבודתו. בחוסר רצון היא פנתה לחברה בה עבד גידי, כדי לקבל אישוש לסיפור הפנטסטי, אך נדחתה. אני מניח שהחברה לא רצתה שייוודע שנוכל כזה הגיע למשרה בכירה שם, סיפור שלא היה מיטיב עם החברה. היות ולא שוכנעה בחומרת המצב, עומר המשיך לעבוד שם. רק כדי לסבך את הסיפור עוד, כשלושה חודשים אחר כך מצלצל אליי שמר ואומר שאני חייב לשמוע את הסיפור שיש לו. גם שמר עבד איתנו בחברה הראשונה, לזמן קצר, והוא מכיר את כל הדמויות הפועלות. חבר שלו, שהיה 8 שנים בצבא, בכוחות הנ"מ, השתחרר ונהיה גם הוא עבד הייטק. אחרי שלוש שנים באותה חברה, הוא התחיל לחפש עבודה חדשה. כך הגיע לריאיון עבודה בחברה של גבריאל ועומר, לתפקיד של – נכון – מנהל מוצר. אחרי שעבר את הריאיון הראשון, התייצב לריאיון נוסף עם המנכ"ל, ביום של רעידת האדמה. בעקבות הרעידה יצאו כולם לרחוב, והריאיון נקטע. המנכ"ל ניצל את הזמן האבוד להכיר לו אנשים. "זה משה, הוא עובד בשיווק, וזה יוסי, ראש צוות בפיתוח. וזה עומר – אתה בטח מכיר אותו מהצבא, הוא היה מפקד סוללה בנ"מ". זה לא צריך להפתיע אף אחד שהגיע לשלב הזה בסיפור, שהבחור לא הכיר אותו. "הייתי שנתיים מפקד השלמת קציני נ"מ ושנתיים מפקד קורס מפקדי סוללות" הוא אמר לשמר אחר כך, "ונ"מ זה חייל קטן, כולם מכירים את כולם, ובטח את מפקדי הסוללות המועטים. אם הוא היה מסו"ל אני חותך". [ורק אוסיף כי בזמנו, עומר סיפר לנו בכלל שהוא היה במפקדת חיל האויר בקריה]. לאחר ששמר סיפר לו את הסיפור המלא, הבחור החליט שאינו מעוניין לעבוד שם.

כמה חודשים אחר כך, גבריאל מצלצל אליי בבהילות. "נחש את מי פיטרו" הוא מציג בפניי אתגר, ולמרבה ההפתעה אני עומד בו. הוא מספר לי שבאותו בוקר אסף המנכ"ל את כל החברה והודיע להם כי "עומר לא עובד פה יותר", על רקע של בעיות אמון של ההנהלה בו. אני לומד איך עומר מגדיר "בעיות אמון" יומיים אחר כך, כשאני מדבר עם סיוון. סיוון היתה המנהלת האדמיניסטרטיבית של החברה ההיא, הראשונה, ונשארה בקשר עם רובנו, כולל עומר. יומיים אחרי פיטוריו צלצל אליה עומר בצהריים והציע לה להיפגש לקפה. כשנפגשו הוא סיפר לה כי עזב את מקום עבודתו ברוח טובה, על רקע של "חילוקי דעות מקצועיים" עם ההנהלה.

אנחנו זוכים להגדרה אלטרנטיבית נוספת למונח "בעיות אמון" כאשר חודש אחר כך, הקשר של החבר של שמר בחברה מספר לו שעומר, שעבד שם כמנהל מוצר, פוטר, ונפתחה עוד משרה לאיוש. "למה הוא פוטר" שואל החבר, ונענה "כי הוא שקרן פתולוגי". כשגבריאל מספר לאחד הבכירים בחברה את הסיפור המלא בדיעבד, הבכיר המום ואומר שלא ידע מזה כלום. כנראה שמנהלת כוח האדם המוכשרת החליטה לשמור את הסיפור לעצמה, למרות שיכלה למנוע למעסיק שלה בזבוז של חצי שנה ובזיונות רבים.

בערך חודש אחר כך, גבי, בחור שהכרתי במילואים לפני שנתיים, שולח לי עוד אימייל ובו תיאור משרות שנפתחו בחברה בה הוא עובד, כפי שהוא נוהג לעשות מפעם לפעם (הולך להם טוב למניאקים...). מייד צדה את עיניי משרת מנהל המוצר שנפתחה שם. אני לא מתעצל ומצלצל לגבי. אחרי הסמול טוק המתבקש ועדכוני מילואים שונים אני אומר לו שאם יציג את מועמדותו לתפקיד אחד, עומר זהבי, אולי עדיף שלא יקחו אותו, למרות קורות חייו שיהיו, כך אני בטוח, מרשימות בעליל והקסם האישי שיקרין. גבי שואל מה אני רוצה לספר לו ומקבל את הסיפור המעודכן. הוא מתרשם בעליל ואומר שיש לו סיפור להחזיר לי. מסתבר שהוא החליף בתפקיד את בעל פטיש הנעליים הידוע לשמצה. גם אני מתרשם ואנחנו נפרדים אחרי שהוא לוקח ממני את הפרטים של עומר ומעביר אותם לקב"ט.

להמשיך? לפני חודש אני מקבל מגבי אימייל, שכותרתו "החבר שלך ניסה להתקבל לכאן, בשם בדוי". אני מתקשר אליו והוא מספר לי שהוא התראיין שם תחת השם "עומר גולדשטיין" (אני מרוצה מהיצירתיות של הבחור!). מסתבר שהוא הכיר מישהו מהחברה, שעשה איתו מילואים (אכן, באיזו יחידה מיוחסת בקריה). כשהמכר שאל אותו מה זה השם הזה, הוא השיב "זה השם המקצועי שלי". בכל מקרה, הם זיהו אותו והוא לא התקבל. לאחר מעשה, גם המכר אמר שהם עלו עליו שהוא חנטריש, והעיפו אותו מהיחידה.

(לאפילוג)