הרפתקאות הצב-נחש

השעון מצלצל בשמונה, ואחרי מבוכה קלה של איזה יום היום אנחנו נזכרים: היום יום טיול.

התרמילים נשלפים מהארון, מנשאי המים ממולאים ושתחיה – אשת חיל מי ימצא – מכינה כריכים. בתשע אנחנו כבר במכונית הדוהרת, מזרחה, אל ההרים.

פחות משעה אחר-כך, אחרי עקיפת אינספור רוכבי אופניים וחניה בצד מתחילים ללכת, כשהשלט הירוק "ברוכים הבאים לשמורת נחל דׁלב" כבר קורץ לנו מקצה דרך העפר.

מקצה המצוק ניבט אלינו נחל דׁלב, ואנחנו מבינים שלא רק השלט, אלא הכל ירוק כאן. אנחנו פונים שוב מזרחה ומתחילים לרדת.

למטה בנחל, בסלע עם סימון שבילים שחור – הסתווניות האחרונות של השנה. סוף דצמבר, ובארץ המשוגעת שלנו לא ברור באיזו עונה אנו עכשיו.

מתחת לסלע, צומחת לפלא – רקפת נחמדת מאוד!

ובצד השביל, לא להאמין, כרכום חורפי.

מבט נוסף מקרוב, מספיק כדי להאמין שהינו קרוב לא רחוק של הכרכום ממנו מופק הזעפרן.

שום ביצה אינה נראית (ואפילו את עין דולב לא הצלחנו למצוא, אולי הוא צריך עוד קצת גשם כדי לשפוע מים), אבל קבוצת נרקיסים מצטרפת לחגיגה.

הנחל הצר נפתח לבקעה רחבה בתוך קבוצת זיתים.

בקצה ענף מתנדנד זית אחד מבהיק וסורר.

אחרי דוך קצר, אנחנו כבר על השביל האדום, על שלוחת דׁלב בכיוון חזרה לנקודת ההתחלה. בין שתי שלוחות רחוקות, בראות המקלישה בין עננים מתקבצים, מבצבצת צורה לא טבעית. מכוון את עדשת הזום של המצלמה החדשה ל 18X, וכן – אלו חורבות בית עיטאב, מהטיול ההוא.

יש עוד חצי פיתה עם חומוס תוצרת בית בתרמיל, וקצת משמשים מיובשים. מפסגת הר יעלה הנוף מטמטם והשמיים כחולים, ורק במערב רובץ אובך חום מעל מישור החוף העמוס והאפור.