הרפתקאות הצב-נחש

הגמד הרשע כתב על ראיונות עבודה מהגיהינום, וכמובן שעורר בי שרשרת זיכרונות מתוקים.

אחרי עבודה בחברות סטארט-אפ קיקיוניות יותר ופחות, החלטתי שהגיע הזמן לעבוד ב"מקום רציני", פעם בחיים. הגעתי לריאיון מקצועי ראשון שעבר בצורה חלקה, וממנו לשני – קלי קלות. ואז הועברתי לתחום שהיה חדש לי: הריאיון עם מנהלת הגיוס. זו האחרונה שכנה במשרד פינתי שקוף ומרווח, וקיבלה אותי בסבר פנים יפות (מה שלומך? הציעו לך קפה? מים? כן? יופי).

לאחר משפטי הנימוסין הרגילים, עברנו על קורות החיים שלי, תוך שהעלמה משרבטת בקדחתנות במחברתה. חשבתי לעצמי שהיא צריכה להצדיק את משכורתה ומשרדה המדוגם, ואין לי שום התנגדות לכך. אבל כשהגענו לשלב השאלה הזהה ("תאר לי שלושה חסרונות שלך") החלטתי, שאני לא צריך להצדיק את משכורתה, ואולי כדאי לנקוט בגישה מקורית. שאלתי אותה, אם היא רוצה שאגיד שאני פרפקציוניסט, אכפתי, ונקשר למקום העבודה שלי על-חשבון חיי האישיים, כדי שנוכל להמשיך בריאיון. להפתעתי הרבה, חוש ההומור שלי לא הצחיק אותה (ואולי היא לא הבינה), והיא שאלה אותי אם אני באמת כזה. ואם כן – מדוע אני חושב שאלו חסרונות? עניתי שאני לא מאמין שהיא באמת מצפה שאענה לזה.

מכאן הריאיון הדרדר למעמקים חדשים. היא המשיכה עם שאלות מורכבות בנוסח "אמרת קודם שבעבודה הקודמת היתה לך ראש צוות אישה. תאר לי מצב שקרה, שבו אחת התכונות השליליות שלך התבטאה ביחסים שלך איתה, כאישה, ואילו אחת התכונות הטובות שלך פיצתה על כך". אני, מצדי, סירבתי לענות על כל השאלות, וזגזגתי בין "לא עונה", "לא רוצה לענות", "לא מוכן לענות" ו"לא מתכוון לענות. לאחר שעניתי כך על שאלה שהתעניינה בתכונות החיוביות שלי היא עברה לקו התקפה חדש. "למה אתה לא רוצה לענות? אתה צנוע מדי?" לה עניתי ב"כן. אני צנוע מדי". בסוף אמרתי לה שהשאלות שלה פשוט אינן ענייניות, ואני מציע שתעבור הלאה. אחרי חמש דקות נוספות הריאיון המתיש הגיע לקיצו.

למחרת היא צלצלה להודיע לי שהתקבלתי, ולאחר שסיכמנו את תנאי העסקתי חתמנו על חוזה (בדיעבד – טעות, אבל כבר נגעתי בנושא הזה). לאחר חצי שנת עבודה היה לי ראיון משוב חצי שנתי איתה, ובו היא הקפידה לדבר בקול נמוך, לא לשאול שאלות בנות יותר מארבע מילים ובעיקר לבהות ברצפה. זה היה המשוב החצי-שנתי האחרון שלי (בשנתיים שעבדתי שם). כשחקרתי את חבריי לצוות ולפרויקט על תהליך גיוסם, הסתבר שלכולם נערך אותו ריאיון, אלא שהם ענו ברצינות על כל השאלות. לבי לבי להם.

רק דבר אחרון, אפרופו חסרונות – במקום ההוא באמת ראו בשלושת החסרונות המדומים שפירטתי יתרונות. יבושם להם.