עוד שבוע עבר על כוחותינו בדרום. ציפיתי שיהיה שבוע טוב, והיה אף טוב מהצפוי. מה יכול להיות כל כך טוב בשבוע על מדים, עם (מעט מדי) שינה בשטח, ג'יפים פתוחים וכמה טונות של פודרה? אולי החברים מהפלוגה, ואולי החופש מהעבודה. אולי השהיה באוויר הפתוח ולא במזגן הפלואורסנטי. ואולי אני פשוט מורעל.
יום ראשון
חם. נורא חם בצאלים. נורא נורא חם. הכל חם – האוויר, מכסה המנוע של הג'פ"ס, הקנה של המקוצר, המים במימיות – הכל חם. נורא חם.
לילה ראשון
בערך משבע הטמפרטורות ירדו, ואחרי שמונה נהיה אפילו נעים. יצאנו לתרגיל ניווט לילי, בשטחים החקלאיים מדרום לאופקים, והתכנסנו בפארק אופקים לארוחת לילה (כיבוד שכושה שדד מאולם שמחות מקומי) ושינה. פורס את השק"ש על מזרון הסיירים והולך לישון, מותש מהחום והיום הארוך. אחרי רבע שעה אני מתעורר, ספוג זיעה. אמנם פחות חם מאשר בשעות היום, אבל מוגזם מדי לשינה בתוך השק"ש. אני פותח את הרוכסן, מתהפך לצד השני ונרדם. אחרי דקה אני מתעורר לקולם של יתושי השטוקה החגים במעגלים מסביב לגופי החשוף, נועצים את מלתעותיהם בכל פיסת עור. חוזר פנימה לשק"ש, יוצא החוצה, וחוזר חלילה. בשש אני קם, גם עקוץ – וגם רטוב.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
