הרפתקאות הצב-נחש

בחודשים האחרונים יש אישה בחיי. כל חודש היא שולחת לי מכתב או אימייל.

למעלה כתוב "סיבת ההפניה", באמצע - עולם ומלואו, ולמטה חתום "מבצע/ת הבדיקה" ולוגו של מכבי שירותי בריאות.

כשראיתי אותה לראשונה, היא היתה בגודל של גרגר סומסום, וכך קיבלה את השם הגנרי "גרגורי" ("גרגורי סמסא" לא תפס).

אחרי חודש היא היתה בגודל של תרמיל שעועית, מה שרק חיזק את השם גרגורי (שכן חברת גרגורי מייצרת תרמילים מהמעולים שיש).

שתחיה הצליחה לשכנע אותי שגרגורי הינו גבר שבגברים, ובאמת, אחרי חודש נוסף ראינו אותו שוב וכשהרופא אמר "לאף בן ברמת גן אין כזה", התמלא חזי גאווה גברית (ילדותית משהו, אני מודה).

הרופא אמר שוב "לאף בן ברמת גן אין כזה. דגדגן". הבנתי שהשם גרגורי סיים את תפקידו.

חיפשתי שם שיתאים למישהי שנראית כמו חייזר, אבל בכל זאת נראית מצוין, והבחירה בשם "לילו" הייתה מיידית (מי שלא ראה את "האלמנט החמישי", להרים יד).

וכך אנו חיים איתה.

לפעמים לילו נמה, לפעמים היא ערה ובועטת.

לעתים לילו רעבה ולעתים שבעה.

מדי פעם היא לוחצת לאמא על השלפוחית, ואם לא - היא בועטת לאבא ביד.

אז, ללא שהיות, קבלו את לילו לבית צ'ון.