הרפתקאות הצב-נחש

הגיעו למשרד שני אנשי אבטחה, אחד גבוה כזה, עם תספורת מארינס וקעקוע של נמר על הכתף, ואחד רזה ונמוך, אבל עם שפם מפחיד. הם חיכו ליד דלפק הכניסה, וכשחמקמק הגיע, הם דחפו לו ליד ארגז קרטון קטן והחוו בידיהם לכיוון החדר שלו. הם ליוו אותו לחדר, אחד מכל צד, וכשהתהלוכה המוזרה עברה במסדרון, אף אחד לא הביט בפניו עטורות הזיפים של חמקמק, או בחולצת הכפתורים המגוהצת ללא-רבב. גם לא היה מי שיביט בו – כולנו חיכינו בחדר הישיבות הגדול, בקצהו השני של המסדרון. עמדנו בשלשות, לבושים במכנסי בד (הבנות בחצאיות ארוכות) וחולצות עם לוגו החברה. היינו מסודרים לפי צוותים, ראשי צוותים מלפנים, לאורך הקיר הארוך של חדר הישיבות. אחרי שחמקמק סיים לארוז את חפציו המועטים, המאבטחים ליוו אותו בחזרה לכניסה, שם הניח את ארגז הקרטון מאחורי הדלפק, והמשיך במורד המסדרון. המאבטחים נשארו בדלת חדר הישיבות, וחמקמק נכנס לבדו, צועד צעדים מדודים פנימה, עד שנעמד מול המנכ"ל, בעוד מערכת שיחות הוועידה מהמהמת מארש בווליום בינוני. מנהל הפיתוח וה-CTO נעמדו משני צידיו של חמקמק, ובאבחה חדה תלשו את הכותפות של חולצתו, כפתורים ניתזים לרצפה, חוטים מיותמים מדלדלים מכתפיו. חמקמק התיר, בידיים רועדות, את נדן החרב מירכו השמאלית והושיט אותה למנכ"ל. הלה הוציא את החרב מנדנה בתנועה אחת, העביר את הנדן למנהלת האדמיניסטרטיבית שעמדה מאחוריו, תפס בידו השמאלית בקצה הלהב ושבר את החרב על ברכו. המוזיקה התגברה עד שהגיעה לשיא, בעוד המנכ"ל, ה CTO, מנהל הפיתוח והמנהלת האדמיניסטרטיבית יצאו בטור עורפי מחוץ לחדר. שאר העובדים יצאו גם הם, כל אחד בעקבות ראש הצוות שלו, ובחדר נותר החמקמק לבד, שברי חרבו מונחים לרגליו. כתפיו שמוטות וחולצתו מקומטת, יצא חמקמק אל שני המאבטחים שנותרו מחכים בפתח.

ולא נותר לומר לחמקמק אלא: בהצלחה בקליפורניה, יא מניאק (מי יעשן איתך שם, הא?).