הרפתקאות הצב-נחש

[לפוסט הראשון על שביל הגולן; לפוסט הקודם על שביל הגולן]

התעוררנו מבעוד מועד וקיפלנו את המאהל לפני שמישהו יגלה אותנו. אחרי ארוחת בוקר אחרונה עמסנו את התרמילים על הגב ויצאנו בחזרה מהשער האחורי של הקיבוץ, אל נוף משגע של מאגר בנטל, החרמונית והחרמון.

יצאנו לאורך הכביש הישן שמדרום למאגר בנטל, וממזרח גילינו עוד קבוצת בריכות, שסומנו לעצירת קפה בהזדמנות.

מכאן התחילה העלייה הגדולה של היום, אל פסגת הר בנטל. מלאי אנרגיה מארוחת הבוקר הסתערנו עליה, כשרק השמש העולה מכה בנו מן האגף, ונזכרנו בעלייה אחרת להר בנטל, בפורום די-דומה, אבל עם ציוד מעט שונה.

העלייה התמתנה ועברה להקיף את הלוע ממזרח, ובקצה כבר נראה בית הקפה "קופי ענן", ששוב הזכיר לחברי הפורום בקתה ניו-זילנדית בקצה הבוש, בסוף יום טרק.

ליד בית הקפה עצרנו לעצירת שתייה וכרסום (עדיף לסחוב אוכל בבטן מאשר על הגב), ואחרי תצפית היקפית המשכנו ללכת, דרך פסלי הפלדה והגן הגיאולוגי. הירידה מההר היא בכביש (ואולי חבל), אבל מהר מאוד מצאנו את עצמנו למטה, הולכים דרומה לכיוון תאומו הגדול של הבנטל, הר אביטל.

השביל, שהענקנו לו את השם "שביל מורדות האביטל" הכניס אותנו למצברוח חדש, של מרכז הרמה ויערות הפארק שלה. בין העצים פרחו פרחי אביב ואנחנו נכנסנו לקצב של הקילומטרים האחרונים של הטרק.

מדרום לאביטל התבלבלנו בין טרסות ומספר שבילים שכולם נראו מתאימים, אבל אחרי התפרסות בשטח איתרנו את השביל הנכון והמשכנו בין האלונים, לכיוון עין זיוון.

חצינו את כביש 91 דרומה, והמשכנו מזרחה במקביל לו. על השביל, מתחת לקבוצת אלונים עמדה קבוצת שוורים וניהלה איתנו קרב מבטים. החלטנו לוותר על הקרב ולנצח במלחמה במסעדת בשר מקומית.

נכנסנו לקיבוץ והאוטו חיכה לנו ליד הדלקייה, שם השארנו אותו לפני יומיים וחצי. הורדנו בפעם האחרונה את התרמילים מהגב, החלפנו את נעלי הטיול בכפכפים ונסענו לכיוון הכנרת. יפתח כבר ארגן שיחכו לנו בחוות עמק הבוקרים, ועל סטייק משובח וכוס בירה קרה התפנינו לשלב הסיכומים, ולהבטחה שבלי ניידר, באביב הבא נחזור לחלק השני של השביל...