· למרפסות אין רצפה. לא נשמע דרמטי, אבל אם אתה ישן מתחת לטראסה ב Inca Trail (לא בעונה), ייתכן ונהר בוץ יעבור בלילה דרך המרפסת ובה התרמיל של אשתך הטריה. לתרמיל שלך – שהנחת בקפידה על התרמיל שלה לפני השינה – לא יקרה דבר, ובאופן מפתיע זה לא ינחם אותה בבוקר, ואף לא יקצר את טווח הבטיחות שתצטרך כל הקבוצה לשמור ממנה.
· לא ענקי במידותיו – צפוף לשני מבוגרים ושני תרמילים, במידה ואשתך הטריה, אך למודת ניסיון מר, מסרבת להשאיר את התרמילים במרפסת.
ציון: 9
מקלות הליכה Gabel
בתחילת הטיול הגדול הראשון, בניו-זילנד, לא הבנתי מהם מקלות הסקי שהמקומיים (וגם תיירים אירופאים, ויפנים, ואמריקאים – בקיצור, לא ישראלים) יוצאים איתם להליכה. הייתי צעיר וחזק, והלכתי כמו חמור. חמישה חודשים אחר-כך, כבר בנפאל, איזה אמריקאי בדרכו החוצה מהטרק דחף לי מוט במבוק במישור ליד Hongde. להפתעתי, חוויית ההליכה בהרים אף השתפרה. שנה וחצי אח"כ, שוב בנפאל, כבר דאגתי שהחמור יקנה לקודקוד מקל הליכה "אמיתי" (Leki מזוייף) ומאז נהיינו משפחה נושאת מקל. לטיול הדרום אמריקאי יצאנו עם מקל Gabel כל אחד, וחזרנו עם שניים, שאכן טובים מן האחד (קנינו Doite מתוצרת צ'ילה שהיו בסדר גמור).
יתרונות
· מוריד עומס מהברכיים והגב. אני לא זוכר את המספרים המדוייקים מהמחקרים שקראתי, אבל מדובר בהורדת עשרות אחוזים מתוך עשרות טונות של עומס. לך עם מקלות בגיל 30, ותודה לעצמך בגיל שישים (וגם בסוף היום).
· עוזר ליציבות בירידות, שטחים קשים, דרדרת וכו'.
· קול קרקוש המקלות על השביל עוזר להכנס לקצב.
· בולמי זעזועים (יותר טוב מהדור הקודם, הקשיח) וקיפול טלסקופי (סטנדרטי).
חסרונות
· טריוויאלי, אבל כמו כל פריט שיש לו משקל, צריך לסחוב אותו.
· גם כן טריוויאלי, אבל תוסיף עוד 250 זוזים לתקציב (לחתיכה).
· צריך לעשות משהו עם המקלות בזמן צילום (הפתרונות המקובלים הם לתת להם להתלות מפרק היד ברצועה, שמשבש את יציבות הצלם, לזרוק על שיח, להחטיא, ואז צריך להתכופף או לתת לאשתך להחזיק רגע).
· ישראלים דפ"רים רואים אותך ואומרים אחד לשני "בוא'נה, הקרוע הזה חשב שהוא בא לסקי". בעצם, לא בטוח שזה חסרון.
ציון: 9
גזיה "מיני רוטופליים" ומתאם לבלון ניקוב
את הבנזיניה של MSR נטשתי בארון לפני כמה שנים, מהסיבות הרגילות (הקושי למצוא בנזין לבן במדינת עולם שלישי, ואם לא מוצאים אז להילחם בסתימות, הסינג'ור לפני כל הדלקה, הפיח). עברתי למיני רוטופליים של אמגזית, עם ראש המבער. הגזיה משתמשת בבלונים עם הברגה ושסתום, שאפשר לפרק כל פעם (בניגוד לבלוני ניקוב), מה שמאפשר לארוז את הערכה בצורה קומפקטית. כדי לאפשר לנו להשתמש גם בבלוני ניקוב (אם לא נמצא בלוני הברגה עולם השלישי) הבאנו איתנו גם מתאם, שהתברר כדי-מיותר (מצאנו בלוני הברגה בכל מקום).
יתרונות
· הכי פשוט להדלקה וכיבוי – מסובבים ברז ומדליקים גפרור (מי שהיתה לו פעם בנזיניה, יודע על מה אני מדבר).
· להבה אדירה, בישול מהיר מאוד (הקפה גולש תוך 3 דקות, חשוב מאוד כשקר).
· ראש המבער מכיל מגן רוח מובנה, יעיל גם ברוח חזקה (פחות מאשר ללא רוח אבל בכל זאת).
חסרונות
· רועש – צריך לחכות עד שהקפה מוכן לפני שמנהלים דיאלוג מעמיק על יתרונות הפסטה לעומת הקוסקוס.
· יש המון שמועות על הגז שקופא בגובה ובקור, לכן עדיפה בנזיניה. הגז שלי לא קפא גם ב 15- מעלות, ובכל מקרה אפשר להסתגר עם הבלון בשק"ש לרבע שעה ולהפשיר אותו.
ציון: 9 (טיילים Hardcore טוענים שכהליה זה הדבר)
מנשא מים “Basic” של שורש
ידוע גם כ"שלוקר", בן 5 שנים (דגם שכבר לא מיוצר היום, יש כל מיני תחכומים חדשים, אבל העקרון נותר זהה). לדחוף לתא הייעודי בתרמיל, לפתוח את הפקק, למלא מים ולהשחיל את הצינורית החוצה (מהפתח הייעודי).
יתרונות
· אין צורך להוריד את התרמיל מהגב כדי לשתות.
· שומר על קרירות המים (לפחות, יותר מבקבוקי פלסטיק).
· לא צריך לאזן שיווי משקל.
חסרונות
· איך אתה יודע כמה מים שתית? (יש מנשאים שקופים, אבל להוריד את התיק ולשלוף את המנשא החוצה קצת מקלקל את כל הקטע).
· אם המנשא מלא, וכך גם התיק, יש לעתים נטייה מרגיזה לטפטוף מהפייה. מצד שני, זה נותן למטייל הזדמנות לחזור על חוק הכלים השלובים.
· צריך להקפיד על ייבוש המנשא וניקוי הפיה, שלא תתפתחנה ציוויליזציות חד-תאיות בפנים (יש טבליות ניקוי ובדור הנוכחי של המנשאים יש טכנולוגיות אנטי-בקטריאליות).
· אגדות (אנ-)אורבניות על מנשאים מלאי מים שקפאו והתפוצצו בטמפרטורות נמוכות. לא פגשתי מישהו שזה ממש קרה לו, רק אנשים שפגשו אנשים שזה קרה להם.
ציון: 8 (אולי הגיע הזמן לשדרג למנשא חדש)