הרפתקאות הצב-נחש

עגלה - מורכבת

מפזר חום לחדר אמבטיה - מותקן

בגדי תינוקת - מכובסים ומסודרים בארונות

תיק קפיצה מהירה לבית החולים - ארוז

חלומות על לידה - מדי לילה

קוצר רוח בעבודה - בשפע

זהו, אני מוכן.

בתום הסיור שאלה המיילדת אם נותרו למישהו עוד שאלות. האצבע הראשונה שעלתה לחלל האוויר הייתה של אותה יולדת. "מתי אני יכולה לקבל אפידורל הכי מוקדם?" שאלה. ביחד עם כל גבר בחדר (וגם כמה מהנשים) עניתי "עכשיו!".

כאשר זוג מתכונן לילדה, וזו - עוד טרם נולדה, וכבר יש לה מספר דו-ספרתי של אחיינים – יש לצפות לתרומות, ירושות ושלל מעשרות. ואכן, בשבועות האחרונים אין אירוע משפחתי ממנו לא חזר רכבו של הקפוצ'ון עמוס לעייפה בבגדי תינוקות, מנשאים, טרמפולינות, מזרוני הנקה, שידות פעילות, כורסאות החתלה ושאר חפצי עוללים בלמ"ז. כל הכבודה הזו נפרקה אחר כבוד בחדר האורחים, מעל, מתחת ומצדי המיטה, עד שאיימה למוטט את מעט היציבות שנותרה בשבר הסורי-אפריקני.

ויהי ערב ויהי בוקר, ותכריז שתחיה על מבצע סידור הארונות בבית, על מנת לאתר רכוש מיותר ולפנות מרחבי אחסון. אץ לו רץ לו הקפוצ'ון, מתדפק על דלתות ומחפש מקומות מסתור אפשריים לשלל ציוד הטיולים, ציוד המילואים (אולי נצטרך פעם שתי כנות של מק"ח וטייסת מטוסי סופר מיסטר?) ושאר זבל נוסטלגי שנצבר בעשור האחרון, אך לשווא - דלת אחר דלת הושבו פניו ריקם.

כך לא נותרה לקפוצ'ון ברירה, אלא להצטרף למאמץ וממש לזרוק דברים. המשימה התגלתה כקלה מהצפוי – מתוך המכנסיים הארוכים בארון, חצי ממילא צרים מדי, מספר סודרים הוכרזו ע"י שתחיה כלא-אפנתיים בעליל (אולי פרט לתור זהב לתקופה קצרה, בשנות השלושים של המאה ה-19, בערבות קירגיזסטן) וערימת הבגדים לתרומה הלכה וגבהה בפינת החדר. עד מדף חולצות הטי הישנות.

שם ניצבתי בפני דילמות קורעות לב: למדף מרוחק זה נדחקו שכיות חמדה אמיתיות, חולצות מיתולוגיות הספוגות זיעת נוסטלגיה עתיקה. בהן חולצת הטיולים האדומה, עימה יצאתי לשבעה חודשים מזרחה ודרומה, עד קצה העולם – שכל עובייה שלושה אטומים באיזורי הכתפיים ורצועת המותניים של התרמיל, אחרי שחיקה של מאות ק"מ הליכה. חולצת "Up a mountain, down a beer" שהמיזנתרופ קנה לשלושתנו בקווינסטאון, כחולצת סיום מסלול לטרק 11 הימים באלפים הדרומיים. [יש לציין שהפסקתי ללבוש אותה, מאז אותה תקרית בהוסטל הראשון באוסטרליה בו הייתה מכונת כביסה עם מים חמים. שם גיליתי שאם למכונה נכנסות חמש חולצות לבנות וחולצה אדומה, תצאנה שש חולצות ורודות.] וכמובן החולצה המצויירת מהבסטה בטאמל, שם קנינו חולצות לכל מי שנשאר מכנופיית האנאפורנה, שכל צבעיה התערבבו זה בזה, יוצרים מחזה פסיכודלי למהדרין (גם ללא עזרים).

לגבי חצי הכוס המלאה (דבר חשוב לשמירה על שלווה נפשית) – למדף חזרו מספר חולצות יקרות-ללב. כך חולצת "הר אוכמן בידינו" (עם ציור של קופסת חומוס בשל אחרי יומיים בשמש), מתנת הפרידה שלי מחוג 58 המיתולוגי. כך גם חולצת "עוגן עננים וחול", סיום מסלול צוות צ'ון בהימלאיה (Take II) וכמה חולצות יא-מאן מג'מייקה-מאן. ואחרונה חביבה חולצת סוף מסלול של הנפיל, תשורה שקיבלתי (ושמא נטלתי?) לרגל השתתפותי במסע המסכם של הצוות.

ואם לעבור מחצי הכוס המלאה לאופטימיות זהירה – הטענות הן שאחרי פליטות, הקאות ושאר הפרשות תינוקיות, ממילא עוברים לבגדים מהוהים, ואולי עוד תהיה עדנה לכל אותן חולצות מיתולוגיות הנחבאות להן במדף העליון מאחורה.