הרפתקאות הצב-נחש

שוב הטעם היבש הזה בפה, של הרבה אלכוהול ויותר מדי סיגריות. הטעם הזה, שכמה שלא תצחצח שיניים, לא יעבור (ובוא לא נחשוב על הטעם מחר בבוקר). ושוב כוס מים מהשידה ליד המיטה. הכוס השניה, אחרי זו שכבר בבטן. שלא להתייבש או, חלילה וחס, להקיא. ושוב מאיר אריאל במערכת, מחרבן בשביל לעשן. ושוב המנורה מטילה צללים על קירות החדר הקטן. ושוב החרמנות האדירה הזו, מצטברת בחלציים ומשם יוצאת לכל הכיוונים, אבל בעיקר למעלה, לראש. ושוב בחורה בלי שם משפחה בשירותים, מורידה את המים, באמבטיה, שוטפת ידיים, בודקת מה נשאר מהאיפור אחרי שעה של גיפופים ומזמוזים, מסתכלת על עצמה, אולי חושבת, אולי מתחרטת? ואולי אין שם בחורה? ומי בכלל צריך בחורה באמבטיה כשאתן כולכן כאן? הנשים ששכבתי איתן, והנשים שרציתי לשכב איתן ולא רצו אותי. והנשים שרצו אותי ולא רציתי אותן. והנשים שרציתי ולא ידעתי איך. והנשים שרצו ולא ידעתי. והחברות שהרסתי. והידידות שלא. והיזיזות שהרסה אותי. מי צריך גוף של אשה, כשיש לו רבות כל-כך בראש? לא אני. מאיר אריאל דורך על ארץ ולא שם לב, ואני לוקח עוד שלוק מים, מכבה את האור והולך לישון.

גברת

בדקתי, ואין פרודות בסופר. אולי בחניון?

אני לא כ"כ מבין איך אפשר במשך יום אחד לגדול בשנה. נראה לי שביום אחד אתה גדל ביום אחד, לא? חברה של סיבו טוענת שזה מראה שאני עוד תקוע במכניקה קלאסית ושלא הפנמתי את עקרונות המכניקה הקוואנטית. אבל בכל מקרה, אם אנשים טובים רוצים להשקות אותי בדברים טובים ולקנות לי מתנות, מי אני שאתנגד.

בכל אופן, יום הולדתי השנה נע סביב תמה של מוות. בין ארוחה לשתייה, הייתה גם אזכרה אחת, בבית העלמין האהוב עליי. ובאמצע טיול היומולדת, עצרנו אצל פאוואז, שסיפר לנו איך מישהו נכנס לו מתחת למכבש בלי ששם לב, ושנה אחר-כך, הוא הסיע בעגלה של הטרקטור עשרה ילדים, נכנס לשפ"צ קטן והפטיש ההידראולי (3.5 טונות משקלו) התהפך ומחץ שלושה מהם. כל כך הרבה מוות בתוך חגיגת החיים השנתית הזו, קצת מוזר. אולי אני אכתוב על זה פוסט מתישהו.

חגיגה נחמדת

ביום ההולדת שלי שכרתי את הקונקורד האחרון שנותר בשירות פעיל (דחו את הוצאתו מהשירות לכבודי). כל החבר'ה עלו עליו וטסנו לברצלונה. התחלנו בפינצ'וס ב Txakolin, הורדנו כמה קנקני סנגריה ב El Glop וסיימנו בירידה על אוכל באסקי ב Txikiteo. אח"כ חזרנו לקונקורד והדיילות הכוסיות של סינגפור איירליינס הגישו לנו שמפניה בכוסות גבוהות ואז הקרינו לנו את החלק השני של Kill Bill ואת שובו של המלך, בבכורה עולמית. נחתנו בשדה התעופה של ג'ומסום וכדי לשחרר את איברינו התפוסים מעט פתחנו בריצה קלה צפונה. הגענו ל Red House בקגבני בדיוק בזמן לארוחת ערב (דאל באט עם בשר יק) ואח"כ התחראנו על רום קוקורי וויסקי אוורסט (החמור נתן ברוקסי) ושיחקנו "אמת או חובה" עם חבורת תרמילאיות ניוזילנדיות שהיו בדרך מהתורונג לה. אחרי שכולם הלכו לישון נשארנו החמור, הנפיל, הג'ינג'י ואני לעוד כמה סיבובי וויסט. בבוקר כולם עלו על הקונקורד וטסו בחזרה, אבל לי ולחמור היה קצת האנגאובר אז נשארנו במיטות. נראה לי שאני אבקש מטייס הקונקורד בדרך חזרה לעבור ביפן, לאסוף את המלח הנרגן ואת השף רוקסאבורו מיצ'יבה ולהביא אותם לכאן. הגענו עד הלום, לא נלך לבקר במוסטאנג?

מה נעים ומה נחמד

בסוף השבוע הקרוב נבחרת החלומות של הצב נחש קוראת תיגר על המדבר. פריטי חובה למשתתף: 10 ליטר מים, פליס, פנס ראש ואלכוהול ע"פ בחירה (מותר אלכוהול רפואי). יהיה גדול. אני כבר מתרגש.

שכל בן, וכל בת (?)

הפוסט של stm מה 20.11. לכו לקרוא. עכשיו.

נעלתי נעלי קיפי, שמתי במערכת את Doolitle בפול ווליום והתחלתי לסדר. אחרי שעתיים עבודה ושני ארגזי זבל, הדירה ריקה עוד יותר, אבל לפחות נסבלת בעיניי. צריך עוד הרבה עבודה אבל לפחות יש מאיפה להתחיל. כל מיני דברים שהיו בתפזורת נכנסו לארון הקיר הריק, פרצתי את תיבת הדואר ודגתי ממנה את המפתח לתיבת הדואר ואפילו אפשר לראות את המחשב בין ערימות הדיסקים. נכון, עדיין אין לי שולחן להניח עליו את הרגליים בסלון, אבל קיבלתי כבר שתי הצעות לשולחן חדש שאני צריך לבדוק. ניתן לומר שפיזית, אני שוב Master of my Domain. ומנטלית? ליובי יש הצעה נהדרת. נראה לי שאני אלך על זה.

חיפושים

הלכתי במעלה ובמורד הרחוב 3 פעמים עד שמצאתי את סניף הדואר, 50 מטר מהבית. הדברים שאנחנו מפספסים כשאנחנו נוסעים ממקום למקום ברכב.

זוית

הרבה זמן חיפשתי זוית. לפעמים היתה זוית, לפעמים לא הייתה. לפעמים היו כמה זויות בו-זמנית (חדות, כהות, ישרות). ואז מצאתי את הזוית שלי. וגם כשהיו עוד זויות, זה לא הזיז לי ת'מחוגה. טוב, זו לא היתה הזוית שלי, מסתבר.

אני צריך לחפש את הסרגל שלי, אני בטוח שהוא כאן איפשהו.