So the fire is
almost out and there's nothing left to burn
I've run right out of thoughts and I've run right out of words
As I used them up, I used them up
ביום הולדתו ה-39, רוברט סמית' הסתגר בחדרו
וכתב את השיר הזה, במקום לחגוג.
אף פעם לא הייתי עגמומי כמו רוברט, אבל אני
חייב להודות שבכל מיני היבטים (עבודה, מילואים, בלוג) יש ימים לא מעטים בהם אני זורם
במקום לכוון את הזרם, נגרר במקום להוביל, אדיש במקום להתרגש.
Yeah the fire is
almost cold and there's nothing left to burn
I've run right out of feeling and I've run right out of world
And everything I promised, and everything I tried
Yeah everything I ever did I used to feed the fire
באותם היבטים של חיי יש לי תהיות קיומיות
נוסח "האם בחרתי בחירה נכונה" ו"האם אני לא צריך לשנות עכשיו כדי
להיות מאושר יותר", והבנאליות של ההרהורים האלה גם היא לא מרגשת ממש.
And the fire is
almost dead and there's nothing left to burn
I've finished everything
And all the things I promised, and all the things I tried
Yeah all the things I ever dreamed I used to feed the fire
אולי אני פשוט לא ישן מספיק (בטוח), אולי
אני יותר מדי על הכבישים ופחות מדי עם הילדים (גם), אולי אני משחק במשבר גיל 40
מוקדם, ואולי, כמו שאמר לי עובד לשעבר במפגש איחוד השבוע, אני פשוט צריך טיול טוב
(בטוח בריבוע!).
טוב, נתחיל לעבוד על טיול (ועל שינה של 6
שעות רצופות ע"י תפלצת הלילה).