05-8-20 – יום שבת – "אחרי העליות, באות הירידות (והגשם)"
אחרי לילה חמים ונעים אנחנו קמים לבוקר בהיר יחסית. ארוחת בוקר רפוג'יואית טיפוסית, שאחריה אנחנו נפרדים מאנשי הבקתה ומצטלמים עם דגלי התפילה הנפאליים (שהביאו זוג מעובדי הבקתה מארצם ההררית לא פחות). התחזית מדברת על מזג אויר סביר עד הצהריים ואח"כ גשם, אבל למדנו כבר לא להאמין לתחזיות (שהבטיחו לנו מזג אויר חרא כל יום, עד עתה). התייעצנו עם דובר האנגלית הבודד בבקתה והחלטנו לרדת ל Val Sesia דרך שביל ה TMR ולא שביל מס' 5 הפשוט יותר, כי הראשון אמור להיות יפה יותר. מתחילים את הירידה התלולה ל Val d’Olen, כשבאמצע אנחנו רואים כמה מרמיטות (!!!) העמק מתחתנו. אחרי מעט יותר משעה, וירידה של כ-500 מטר אנחנו מגיעים לפיצול TMR-5 ופונים באומץ ימינה (דרומה).
אנחנו עוזבים את Val d’Olen העמוס רכבלים ועולים בעלייה קלילה-יחסית ל Passo Foric (בגובה 2432 מ'). מזג האויר בהיר והשמיים כחולים (אפילו חבשתי כובע ומשקפי שמש לכמה דקות!), אז אנחנו עוצרים באוכף למשך כמעט שעה (עד 11:20) לכרסום וקפה.
אחרי המנוחה אנחנו יוצאים שוב לדרך, לירידה הארוכה-ארוכה אל Val d’Otro (סה"כ עוד כ-1250 מ' ירידה). ביציאה מהאוכף דרומה השבילים מבולבלים, ודווקא ה-TMR הרבה פחות ברור משני שבילים משניים שהולכים על הרכס, אבל אחרי חמש דקות אנחנו מכירים בטעות וחוזרים לשביל הנכון. הירידה מאוד תלולה ואיטית, כשעשרות פלגי מים מלווים אותנו, בעודם מתחברים לנחלים שהולכים וגדלים.
סביב קו 2000 המטר מתחילים עצים ושיחים גדולים, ופרפרים ססגוניים שעפים מפרח לפרח. מעט לפני הכפרים הוואלסרים (walser villages) הראשונים רועה עדר פרות, והעמק כולו מגביר את צלצול הפעמונים עשרות מונים, כאילו היה זה אמפיתיאטרון טבעי ענק, עד שהאוזניים הומות מפעמונים וקול מפלי המים – מוזיקת הרים אדירה. בשעה 13:00 אנחנו סוף-סוף בגובה 1850 מ', בין עשרות פרות שלוות, ליד הכפר הראשון (והגבוה ביותר בעמק) – Pianmisura, שנראה כאילו מתארגנת בו חפלה וואלסרית. שתחיה קצת עייפה מהירידה הממושכת, אז אנחנו עוצרים על ספסל בצל עץ אדיר, מעט אחרי הכפרים העליונים. כרגיל בטרק הנוכחי, מזג האוויר מאיר פנים בזמן עצירות, אבל ברגע שאנחנו עומדים לצאת (13:40) מתחיל – שוד ושבר – גשם של ממש. אנחנו לובשים מעילי גשם וממשיכים במורד העמק, בין עוד כפרים וואלסרים יפים, בירידה פחות תלולה.
בסביבות 14:00 נגמרים הכפרים (1650 מ') ואנחנו נכנסים ליער, בו חוזרת הירידה להיות תלולה מאוד וגם הגשם מתחזק. Val d’Otro מלא מטיילים, רובם נמלטים במורד (פליטי החפלה?), אבל כמה אמיצים עולים לעמק העליון.
ליד קאפלה קטנה המציעה מחסה חלקי מהגשם אנחנו עוצרים לתת מנוחה לרגליים. משפחה מילאנזית מצטרפת אלינו, ואנחנו תוהים בקול איזה מין קיץ זה (מסתבר, שאוגוסט ידוע כחודש לא ממש יציב באלפים). הגשם ממשיך, השביל הופך לנחל בוץ הזורם בעוז וגם על הפלגים מסביב מתמלאים. אנחנו ממשיכים לזגזג במורד באיטיות אך בהתמדה עד שלפתע, בסביבות 15:30 מתגלה מימיננו, למטה בעמק, דרך חור בעצים Alagna val Sesia. אנחנו עושים את דרכנו אליה, ואסירי תודה פוסעים ברחובות הצרים, בין בתי הצפחה, אל לשכת המידע.