הרפתקאות הצב-נחש

[מדגם מייצג של אירועים שקרו פה בחודשים האחרונים]

מנהל בדרג ביניים לקבוצת מנהלים זוטרים: "מי שקורא ynet בעבודה, זה כמו להיכנס לבריכה ולהשתין במים. אבל מי שמשחק סנוקר בעבודה, זה כמו לעמוד על המקפצה ולהשתין מלמעלה לתוך הבריכה."

גילינו, סוף-סוף, את תוארה הרשמי של נירה, אשת משאבי האנוש הותיקה בחברה – HR Generalist. וזה גם מסביר למה היא לא עושה כלום. זה לא שהיא לא רוצה, היא פשוט לא יכולה לעשות כלום – כל פעם שתבקש ממנה משהו זה יהיה ספציפי מדי בשבילה.

יום אחד מצאנו בדלפק הקבלה, ליד אינדירה (פקידת הקבלה דוברת האנגלית שעלתה מהודו) פסאודו-ערסית עוטת פירסינגים לרוב. אימייל שנוסחו " Please be informed that, Coral's extension at the reception is 247" לא איחר להגיע, אבל את הפיצ'ר המרשים ביותר של הפלא החדש גילינו בהפסקת הצהריים. קוראל התיישבה במטבחון, פסיעות מספר מחדרי הצוות, סלולרי על השולחן שלפניה ואוזניה באוזנה ופתחה בדיאלוג הבא:

"אז אתמול פגשת אותו?"

"ככה הוא עשה לך??"

"ומה אמרת לו?"

"ככה אמרת לו??"

"ומה הוא אמר?"

"ככה הוא אמר לך???"

"ומה אמרת לו?"

"ככה אמרת לו??"

"ומה הוא אמר?"

"ככה הוא אמר לך???"

...

...

"את שכבת איתו?????"

השעון מצלצל בשמונה, ואחרי מבוכה קלה של איזה יום היום אנחנו נזכרים: היום יום טיול.

התרמילים נשלפים מהארון, מנשאי המים ממולאים ושתחיה – אשת חיל מי ימצא – מכינה כריכים. בתשע אנחנו כבר במכונית הדוהרת, מזרחה, אל ההרים.

פחות משעה אחר-כך, אחרי עקיפת אינספור רוכבי אופניים וחניה בצד מתחילים ללכת, כשהשלט הירוק "ברוכים הבאים לשמורת נחל דׁלב" כבר קורץ לנו מקצה דרך העפר.

מקצה המצוק ניבט אלינו נחל דׁלב, ואנחנו מבינים שלא רק השלט, אלא הכל ירוק כאן. אנחנו פונים שוב מזרחה ומתחילים לרדת.

למטה בנחל, בסלע עם סימון שבילים שחור – הסתווניות האחרונות של השנה. סוף דצמבר, ובארץ המשוגעת שלנו לא ברור באיזו עונה אנו עכשיו.

מתחת לסלע, צומחת לפלא – רקפת נחמדת מאוד!

ובצד השביל, לא להאמין, כרכום חורפי.

מבט נוסף מקרוב, מספיק כדי להאמין שהינו קרוב לא רחוק של הכרכום ממנו מופק הזעפרן.

שום ביצה אינה נראית (ואפילו את עין דולב לא הצלחנו למצוא, אולי הוא צריך עוד קצת גשם כדי לשפוע מים), אבל קבוצת נרקיסים מצטרפת לחגיגה.

הנחל הצר נפתח לבקעה רחבה בתוך קבוצת זיתים.

בקצה ענף מתנדנד זית אחד מבהיק וסורר.

אחרי דוך קצר, אנחנו כבר על השביל האדום, על שלוחת דׁלב בכיוון חזרה לנקודת ההתחלה. בין שתי שלוחות רחוקות, בראות המקלישה בין עננים מתקבצים, מבצבצת צורה לא טבעית. מכוון את עדשת הזום של המצלמה החדשה ל 18X, וכן – אלו חורבות בית עיטאב, מהטיול ההוא.

יש עוד חצי פיתה עם חומוס תוצרת בית בתרמיל, וקצת משמשים מיובשים. מפסגת הר יעלה הנוף מטמטם והשמיים כחולים, ורק במערב רובץ אובך חום מעל מישור החוף העמוס והאפור.

[השתלמות גילוי וזיהוי חל"כ, בסיס צה"ל אי-שם במרכז הארץ]

מדריכה: טוב, אז מה השלב הבא אחרי שאיתרנו את ענן החל"כ וזיהינו את הסוג? לפעמים נתבקש למצוא את מקום הנפילה המדוייק של הטיל. את הטיל יכול להיות קשה למצוא, כי הוא בטח התפוצץ, אז אנחנו ננסה למצוא את המכתש [מציירת על הלוח טיל, מסלול מקוקוו ומכתש].

קפוצ'ון: את מה? איזה מכתש? מכתש רמון?

מדריכה: את המכתש שהשאיר הטיל. לצורך כך אנחנו נפרוק מהג'יפ ו-

קפוצ'ון: סליחה, אבל אין מכתש.

מדריכה: מה פתאום? בטח שיש מכתש, מההתפוצצות של הטיל.

קפוצ'ון: לא, אין. אם זה היה טיל קונבנציונלי, עם ראש נפץ, אז סבבה, חצי טון חומר נפץ שמתפוצץ משאיר מכתש. אבל זה טיל כימי, נכון? יש טיפה'לה חומר נפץ, בשביל לפתוח את הראש ולפזר את הגז, אבל זהו. ואין מכתש. למה שיהיה מכתש?

מדריכה: [מצביעה על שרטוט הטיל על הלוח] כי הטיל בא בטיל!

קפוצ'ון: אה.