לא נעלמתי, ואם כך אז לא חזרתי. לא יצאתי לטיול בן שישה ירחים, לקחתי סדנת ויפאסנה או מצאתי תובנות חדשות. For a minute there I lost myself אבל מיהרתי לחזור לשביל, להפסקת קפה, תחקיר אירוע קצר וחזרה לדרך.
ובכל זאת? העבודה החדשה-ישנה שתתה אותי עמוק אליה, בזמן ובעיקר בתשומת לב. המעט שנשאר הלך לשיטוטי נדל"ן שונים, לעתים משונים ובעיקר חסרי פרי (בינתיים). אולי ייצא מזה פעם פוסט מצחיק (אבל אני אמנע מהבטחות שלא בטוח אם אקיים), בינתיים בעיקר עייפות. ואחרי זה, אם יש כמה שעות, אז לא תשקיע אותן באיזה טיול טוב, זמן איכות לזוגיות או חברים (או מילואים)? וקפוצ'ון קשישא – ההוא מהגוף השלישי, מה נותר בשבילו?
קפוצ'ון נולד לפני שמונה שנים לערך, כשחיפשתי ניק לאימייל זבל שפתחתי. לפני שש שנים הוא התגלה כמגיב בבלוג של אריקון ולפני ארבע וחצי שנים זכה לבלוג משלו. בהתחלה הוא חיפש כיוון, לעתים הוא ניסה לבטא יצירתיות שחיפשה ביטוי ובשלב מסוים הוא קיבל חיים משלו. עבור כמה ממכריי קפוצ'ון שימש פלטפורמה לדעת מה קורה בחיים שלי ובשלב מסויים הוא אפילו מצא כאן חברים ממש, בשר-ודם! אני לא חושב שהעיתוי הזהה של ההאטה בבלוג הזה ובעוד כמה שמלונקקים פה משמאל הינו מקרי.
אז מה יהיה? לא יודע. יושב לי על הכונן פוסט חצי-מבושל ועוד כמה התחלות, יש כמה בראש שרק מחכים לזמן פנוי עם מעבד התמלילים (או מספיק אלכוהול בדם) ותיקיית תמונות הטיולים מאיימת להתפקע. ואם נשבעתי כבר, קבל עם ועדה, שאהיה האחרון מבין מכריי להכנס לפייסבוק (שהוא כל-כך 2007) אז אצטרך למצוא אפיקים קהילתיים אחרים, לא?
אז בין וינוגרד לדן מנו, בין פסטיבל דרום אדום לצבע אדום, רציתי רק לומר שלום.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
