בוקר יום ו', אני טרוד בסידורים המאפיינים בקרים של ימי ו' באשר הם, כשלפתע מצלצל הסלולרי. הדוברת מציגה את עצמה כיעלה מחברת "הזדמנות ארגונית", המעוניינת לתחקר אותי למה עזבתי את מקום העבודה ההוא. מעבר לשעשוע הממלא אותי עקב ההתנהלות הארגונית שכל-כך מתאימה לאותה חברה – לשכור איזו חברת ייעוץ ארגוני קיקיונית, שנה אחרי גל עזיבה אדיר בחברה, כדי להבין "למה?", אני מנסה לתמרן בדיפלומטיות בין שאלותיה החקרניות.
במקביל לדו-שיח הפורה שפורץ בינינו, ובו אני מתמקד בצבעם האפור של הקיוביקים, הבעתה שיש לי מפני מרחבים פתוחים במקום העבודה וריח הביוב ביישוב בו שוכנת החברה שהפריע לי להתרכז, אני הוגה בפרוייקטור, שהיווה בשבילי דוגמא קלאסית לרוב מה שהיה רע וחולה באותו מקום.
הפרוייקטור הגיע לאותה חברה (להלן "החברה") לאחר שהשתלטה על סטארטאפ קטן, שהטכנולוגיה שלו עניינה את החברה (כמו גם הרצון למחוק מתחרה פוטנציאלי). הוא שימש כראש צוות באותו סטארטאפ, ועם המיזוג לתוך החברה, קיבל צוות חדש, שאך זה הוקם והיה אמור להוביל פרויקט חדש בחברה. במשך למעלה משנה התבחבש הצוות ולא התקדם לשום מקום. הבחור הועבר לצוות אחר, ותיק ומבוסס ותוך שלושה חודשים הרים הצוות הישן שלו גרסה עובדת של הפרוייקט שלשמו הוקם. הצוות שקיבל, לעומת זאת, שהיה חזק וגדול, הוטל לאנדרלמוסיה רבתי. עקב כך, החליט פטרונו של הבחור בחברה שזהו הזמן לבעוט אותו למעלה, וכך הוא קיבל את התואר רב ההוד "פרוייקטור". במשך כחודשיים חיפשו עבורו פרוייקט, אך ההצעות הלא תכופות לכזה נפלו כלעומת שבאו. הוא בילה את אותה תקופה מאושרת בשיטוט במסדרונות, קריאת עיתונים במטבחון ובכניסות אקראיות לישיבות אקראיות לא פחות.
בסופו של דבר העניק לו מנהל הפיתוח של החטיבה מטלה: לבדוק כיצד ניתן להעלות את תפוקתם של העובדים בחטיבה (פרודוקטיביות בלע"ז). הפרוייקטור השקיע את מיטב מרצו בביצוע המשימה, חפר וחקר, ולאחר כחודש הגיש את מסקנותיו, שהבולטות שבהן היו הנהגת ישיבות צוות פעמיים בשבוע, ישיבות קבוצה פעם בשבוע וישיבות חטיבה פעם בשבוע, עידוד העובדים לאכול בחדר האוכל ולא במסעדות באיזור והדובדבן שבקצפת – הנהגת חובת נוכחות בחברה ב 8:30 בבוקר (למרבה הצער, ללא הגדרת שעה קשיחה לסיום העבודה).
ראש החטיבה אימץ רק חלק מהמסקנות, וגנז את השאר, אך היה ברור כי למוח כה יצירתי חייבים למצוא אתגר הולם, שיביא את כישוריו למיצוי מירבי, לתועלתה ולתפארתה של החברה. הוא מונה לאחראי על הטמעת מערכת ניהול פרוייקטים כושלת של מייקרוסופט בחטיבה, שנכפתה עלינו מלמעלה. אך רק לאחר סיום פרוייקט זה נמצאה הפסגה הנכספת של הקריירה שלו כפרוייקטור. במשך ארבעה חודשים הוא עמל על יצירת המופת שלו: מצגת Power Point צבעונית, בה הוצגו נתונים כגון מספר הבאגים שנפתחו (ונסגרו) לכל צוות ברבעון האחרון, עמידה (או אי-עמידה) בתוכניות העבודה או לקוחות בולטים של מוצרי החטיבה ומידת הסיכון שבהתקנות אצלם (לפי סקאלה הכוללת אדום, צהוב וירוק). בסיום המצגת הוא הוסיף סרטון היתולי שקיבל באימייל מאחד ממכריו. עם סיום הפרוייקט נרכשו ארבעה מחשבים חדישים, אשר הוצבו בכל אחד מהמטבחונים, ובהם הוצגה המצגת בשידור מחזורי. כך יכול היה אותו עובד סורר, אשר מכין לעצמו קפה במקום לעמול על פתרון באג קריטי, להתעדכן במצבו ובמצב צוותו בזמן שלוקח למים בקומקום לרתוח.
ראשי החטיבה התרשמו כל-כך מפרוייקט זה, שהוא זכה לבונוס שמן. במשך חודשים אחר-כך נהגו הם לשבת דקות ארוכות במטבחון זה או אחר, ידם בוחשת ללא הרף כוס קפה בעוד עיניהם מרותקות למסך, אל מול הרובריקות הצבעוניות, ומחכים לראות איזה סרט היתולי סוגר את המצגת השבוע.
כמה חודשים אחרי השקת פרוייקט הדגל הנ"ל עזבתי את החברה והמשכתי בדרכי. לפני כשנה שמעתי שגם הפרוייקטור עזב, לטובת הקמת איזה סטארטאפ. ובעודי מדבר עם העלמה יעלה, לא יכולתי שלא לתהות, אם ברשימה שסיפקה לה החברה לא מופיע גם שמו של הפרוייקטור, ובמה יהיו שונות התשובות שתקבל ממנו, מאלו שקיבלה ממני.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
