הרפתקאות הצב-נחש

כבר שבועיים מאז הגיענו למדינה קטנה ומוקפת אויבים במזרח התיכון, בואכה דרום אמריקה. מזג האויר בלתי יציב, האנשים ידידותיים בד"כ ומצאנו הוסטל נחמד, למעשה סוויטה בת שלושה חדרים, גדולים ויפים אבל מלוכלכים ביותר. למרבה הצער, רוב תושבי המדינה אינם מבינים ספרדית או פורטוגזית אלא מתעקשים לדבר בשפתם הגרונית והמוזרה, כולל נפנופי ידיים לרוב. אבל במקום שבו יש רצון תימצא הדרך, ואנחנו מצליחים לתקשר איתם לא רע.

אז חזרנו, אחרי חצי שנה, שבע מדינות, שבע טיסות פנימיות ושלושה שבועות באוטובוסים (במצטבר). אותה הדירה, שאחרי יום נקיונות (אני הברזתי) ושלושה ימי פריקת ארגזים נראית בדיוק אותו הדבר. אותה העבודה, אם כי לתפקיד חדש (ומאתגר, נדמה לי שככה קוראים לזה). אותם החברים וגם אותה המשפחה (פלוס אחיינית ואחיין חדשים). אבל האם אנחנו אותם האנשים? האם השגרה תשחוק את מה שלמדנו, את איך שהשתנינו בשישה חודשים? האם השתנינו בכלל? אין ספק שיש מקום לעצור ולחשוב קצת, אבל אין זמן, יותר מדי מנהלות, סנג'ורים ו Action Items עומדים על סדר היום. אולי בסוף השבוע.

ברוכים הנמצאים, ו-טוב שבאתם.

Back to being who I was before

Opened all the doors you tried to close

And how did that make me feel

I cracked the ceiling I stared at it too long

Tried to right the wrongs

Reverse the flow

Now everybody's waiting outside

Trying to feel what's going on inside

Tried to turn the tide and we failed

As the past meets the future

It gets clearer that it all boils down to love and peace

(מתוך One plus one is one של Badly Drawn Boy המעולים)