הרפתקאות הצב-נחש

בפרבר נידח של העיר, ואולי עיירה כפרית מנומנמת, בין משתלות עלובות ובתי נובורישים (עם המרצדס בחזית) שוכן שיא הסוריאליזם: פארק הפסלים. עם נפילת מסך הברזל לא מיהרו ההונגרים, עם ציני שכמוהם, לשבור את פסלי המהפכה הקודמת ולהתיכם למטבעות או סכו"ם, כשכניהם. במקום, הם אספו כחמישים פסלים, נטעו אותם בפארק רחב ידיים, עם שלטי הסבר לאקוניים, ובכניסה הציבו חנות מזכרות (פלאסק של הצבא האדום – 7500 פורינט, חולצה של The 3 Terrors (לנין, סטאלין ומאו) – 4000 פורינט) ובה מוכרת מפוהקת. השמיים היו אפורים, גשם מעצבן זרזף והרוח הסתערה עלינו ממישורי הדנובה – תפאורה מושלמת לביקור.

אחריכם!

תפוס, גבר!

תפס...

היה אופסייד?

לאיפה אתם הולכים? רק התחלנו לשחק...

(מחווה לגמד אחד רשע)

המפה שלפניכם הגיעה אליי הבוקר באימייל (באדיבות אתר emap המצוין).

למי שמתקשה לקרוא, ומתעצל לעקוב אחרי הלינק למעלה ולחפש, אבאר שמדובר במפה של שכונת "קרית חתני פרס נובל" במערב ראשל"צ.  רק שתי תהיות לי:

1. למה פרס קיבל רחוב וערפאת לא? הרי שניהם זכו באותו הפרס, וערפאת אף הגדיל ומת!

2. האם ייתכן כי רחוב שמעון פרס מתמשך לצפון מזרח, עוד כ 300 מ' מתחת לקרקע, כך שיוכל לחתור תחת רחוב יצחק רבין?

(המגיב הראשון שימלמל משהו על "אבי הכור בדימונה" יזכה בהתייחדות עם מרדכי וענונו)

יושבים בכיכר ה-15 במרץ, בקונדיטוריה עם ותק של 150 שנה, ומכרסמים שלושה סוגי טורט, עם קפה קטן בצד.

מהכיכר נשמעת נגינת חליל, ואני לא יודע למה, אבל הנעימה מוכרת לי, מוכרת מאוד. עוד ביס מהטורט ועוד שלוק מהקפה, ואני מבין. הבחור מנגן ואריציות על "התקווה". נפתלי הרץ מתהפך בקברו, אני מניח, ואולי לא. אירופה.