מוקדם בבוקר, מוקדם מדי. יוצא מהחדר בשקט, לא להעיר אותה, לובש מדים, נועל את הנעליים הגבוהות (ססססאאאאממממקקק הנעליים הקלות החדשות האלה, עוד לא שנתיים וכבר מתחילות להיקרע). גילוח-צחצוח ואודרוב, צריך לאסוף את המ"פ ולנסוע צפונה. מבט החוצה מהחלון, נראה קריר אז אני זורק באוטו מעיל צבאי, שיהיה. מעיל הקבע הישן שלי, שהיה מעיל הזונה של הקצינים ביחידה ונחת אצלי איכשהו. מידה ב', שנת 88' מוטבעת על התווית.
מגיעים לבסיס, ולמפגש הבלתי-נמנע עם לירז, קצינת הקישור. האמת שלא קוראים לה לירז, נראה לי ששמה האמיתי רינת, או משהו, אבל נגמר לנו הכוח כבר לעקוב אחרי השינויים בשמות קצינות הקישור שבאות והולכות כמו עונות השנה. פעם היתה לירז, ומאז נקבע, ששם קצינת הקישור שלנו הוא לירז. לירז הנוכחית לא ממש מבסוטה מזה, אבל זה לא ממש עוזר לה.
אחרי החתימות על כל טפסי החיול וההרצאה הראשונה, כולם יוצאים להפסקת קפה וסיגריה. גם אני יוצא, אבל מסתפק בקפה. פעם ראשונה שאני לא מעשן במילואים. סססאאאמממקק. ביום-יום כבר לא מתחשק לי לעשן בכלל, אבל מילואים זה משהו אחר. לירז מדליקה סיגריה ואני שואל אותה מה עם הדרגה שלי, ואיזו מין לירז היא בכלל, לירז הקודמת היתה הרבה יותר טובה.
אין לי סיגריה אז אני דוחף יד לכיס הפנימי ומחפש משהו שיעסיק אותי, ומוצא דרגות א' של סג"מ, דרגות ב' כנ"ל ודף 4A מצהיב ומקופל.
אני פותח אותו וקורא:
שק"שים
בגדים חמים
מים – 9 ליטר לאיש
אוכל – קנורים, פיתות, ממרחים, ירקות, חומוס, פירות, צ'ופרים
גזיה
פק"ל קפה + סיר
כלי אוכל
פנסים
נשק
פלאפון
עזרה ראשונה
כלי רחצה
חבל?
מצלמה
מבט תוהה במפה המצורפת, גירוד קל בראש והגלגלים החלודים נזכרים: רשימת הכנות לטיול עם סיבו וזיו בנחל חימר, ברגילה האחרונה שלי, ינואר 97'. חתיכת היסטוריה.
לירז, מעודדת מהחיוך שפשט על שפתיי, מנסה לשנות נושא ושואלת אותי איזה מידה המעיל שלי, כי שלה במידה ג' וגדול עליה. אני אומר לה ששלי ב' אבל שהיא לא תוכל לקבל אותו. פה מתחיל משא ומתן שבסופו אני קובע שאפשר לערוך חילופין, אבל שהיא צריכה לשאת את השם לירז ללא טענות עד שחרורה (הקרב ובא).
היא מורידה את הדרגות והתג שלה, אני מוריד את הדרגות שלי וטקס חילופי המעילים מתבצע. אני מבסוט שתקעתי אותה עם מעיל מוכתם ועם רוכסן שלא נסגר. רק בבית אני מגלה שהכיס הפנימי קרוע. תחמנית הלירז הזאת.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
