הייתי בסביבה, היה לי זמן לשרוף, קפצתי לבקר במשרד הקודם.
בטעות (של מי?) נשאר לי תג כניסה עודף לבניין, והיה משעשע לראות שהאח הגדול פספס את העובדה הזו והתג עדיין עובד, אבל בכניסה למשרד עצמו היתה אדמינית מהדור שלא ידע את יוסף, והיא התעקשה שאחתום על תג מבקר. הפעם לא חתמתי בתור "יאסר", ודחפתי את התג בהפגנתיות לתוך התרמיל.
החבר'ה שלי שעוד שם שמחו לראות אותי, והשמחה היתה הדדית. פרגנו על העבודה החדשה, הראו לי את המוק-אפים של המוצר החדש (נראים יפים), דיברנו על הזמנים שהיו וצחקנו הרבה. סוג של קלוז'ר חיובי.
תובנה מעניינת צצה לי במעלית. יחד איתי נכנס עובד נוסף מאותה החברה, שלא זיהה אותי (בין אם כי היה שקוע בסלולרי שלו ובין אם כי היה שקוע בתחת של עצמו במשך שלוש שנות עבודתנו המשותפת). הבחור נשען על קיר המעלית עם הסלולרי ביד בפוזה מוכרת, ולפתע הבנתי: שלוש שנים נשענתי כך על קיר המעלית, בדרכי למעלה ובדרכי למטה. והנה, רק עזבתי את המקום הזה ואני עומד במעלית זקוף, בלי צורך במשען.
ימי (א)בטלה: 59 (בטלה, עאלק, לפי כמות הימים בה אני מתעסק בעבודה החדשה אפשר לחשוב שכבר התחלתי).
כמות TODOs שבוצעה עד כה: 286
ק"מ ריצה בשדות בינתיים: 135.7
ימי (א)בטלה שנותרו: 2
בבלוג זה
בכל הבלוגים
