הרפתקאות הצב-נחש

שעת ערב בביתו של הקפוצ'ון. זוגתו שתחיה מניקה את דייגו בחדר השינה. קפוצ'ון מאכיל את דורה בשולחן האוכל. דורה מביטה למטה, למעלה ולצדדים (רק לא לכיוון הצלחת). לפתע היא מורידה רגל הצידה.

קפוצ'ון: היי, היי, לאיפה את הולכת? לא גמרת לאכול!

דורה: רוצה לצאת.

קפוצ'ון: לא יוצאים, את צריכה עוד לאכול.

דורה: לצאת.

קפוצ'ון: בואי, קחי עוד ביס מהחביתה ועוד עגבניה ואז תוכלי לצאת.

דורה: [דוחפת הכל לפה ומנסה לרדת מהכסא]

קפוצ'ון: רגע, מה אמרנו שאומרים כשרוצים לרדת מהכסא?

דורה: לצאת.

קפוצ'ון: לא" לצאת", אומרים "אבא, אני רוצה לצאת ב..."

דורה: בנחת!

קפוצ'ון: לא "בנחת", "בב..."

דורה: בוודאי!

קפוצ'ון: לא "בוודאי"! "בבקשה"!!

דורה: [קופצת למטה]

קפוצ'ון: לאיפה את הולכת?

דורה: אמרת בבקשה. יאאאאאייייייייייי [נעלמת במרחק]

קפוצ'ון: לפחות הילדה מכירה מילים כמו "בוודאי". דיינו.

דיינו

אם לא היה מצונן, והיה ישן עד 4 שעות רצוף בלילה – דיינו

אם היה מצונן, אבל אחותו לא היתה מצוננת – דיינו

אם אחותו היה מצוננת, אבל היה בקפיצת גדילה – דיינו

אם לא היה בקפיצת גדילה, אבל אחותו היתה סוגרת את הדלת על האצבע וזוכה בתפרים – דיינו

אם אחותו לא הייתה זוכה בתפרים, אבל הוא היה מצונן שוב – דיינו

על אחת כמה וכמה השבוע הזה טוב, שהוא לא מצונן, ואחותו לא מצוננת, והוא לא בקפיצת גדילה, והוצאנו לה את התפרים והאצבע החלימה נהדר – קלי קלות, שני ילדים קטנים.

ורבי קפוצ'ון אומר: טפו טפו טפו, חמסה חמסה עיגולים.

ראיתי את האור

[הרהור בעת פירוק עריסה והרכבת מיטת תינוק] איזה יופי שקניתי מברגה.

לילה טוב