הרפתקאות הצב-נחש

טרגדיה בשלוש מערכות

משתתפים:
קפוצ'ון
זוגתו שתחיה
וילון
מוט לוילון (וארכי-נבל ידוע לשמצה)
מקהלה יוונית (בחופש - חוגגים את אליפות אירופה, הנבלות)

מערכה ראשונה

אחרי שבועות של עבודת פרך, הפריט האחרון שחסר להשלמת עיצוב הדירה החדשה של הקפוצ'ון וזוגתו היה וילון לסלון. וילון הגיע, באדיבות החמור והאיילה, הדיבלים היו נעוצים בקיר זה מכבר, וכל שנותר היה אקט התליה. ביקור מתיש ב"הום סנטר" העלה בחכתם של גיבורינו, פרט לעשרות אביזרים חיוניים אחרים, מוט אלומיניום (בגימור נחושת) באורך 3.30 מטר (5 ס"מ יותר מרוחב הסלון, עדיף שיהיה קצת עודף) ושלושה מתלים (שניים לקירות ואחד לתקרה). אחרי חבטות בכל שלטי הפרסום שנתלו מתקרת החנות, צנצנת שנפלה ממדף עליון ושק קומפוסט שנקרע, הוכנס המוט לאוטו. מטר בערך בלט מהחלון בזוית חדה למעלה, משל הייתה הפוקוס סוס, וקפוצ'ון - אביר חמוש ברומח, המצדיע ליריבו לפני הטורניר, ואז יוצא לסכן את בריאות הולכי הרגל בדרך הקצרה ממרכז הקניות לדירה.

מערכה שניה

אסף הקפוצ'ון את כלי העבודה (מברג, ברגים, סרט מדידה, חותך צינורות של השבלול, כוס וויסקי), אזר אומץ והחל במלאכה. הסלון נמדד שוב (324.7 ס"מ) ושישה ס"מ נחתכו מהמוט. בדיקה נוספת – עדיין ארוך מדי (גם למתלים יש מימדים, מסתבר) ועוד 3 ס"מ נחתכו. האורך נראה בסדר, לכן פנו הקפוצ'ון וזוגתו למלאכת חיבור המוט למתלים. נטלה שתחיה קצה אחד של המוט וניסתה להכניסו למתלה – "לא נכנס". הציע הקפוצ'ון שתנסה בכוח – עדיין "לא נכנס". התכעס הקפוצ'ון והחליט להכניס את הקצה שבידו למתלה, "להראות לך איך עושים את זה" – לא נכנס, וכדי ביזיון וקצף. נטל הקפוצ'ון בכפו סרט מידה – וראה זה פלא: קוטר המתלה 15 מ"מ, קוטר הצינור 18 מ"מ. צרח הקפוצ'ון אל לב השמיים והטיל מידיו את כלי העבודה. ואילו שתחיה, אשת חייל, נטלה את המתלים ויצאה אל שליחי השטן השוכנים ב"הום סנטר".
"לא יכול להיות" הייתה התשובה שקידמה אותה, "אנחנו מוכרים את הסט הזה שנים, ואת הראשונה שבאה להתלונן". בכל זאת לא נואשה וביקשה שידגימו לה איך יש להכניס את המוט למתלה. ניסה איש הפרזול, ניסה איש הצבע, ניסה דודו מהום סנטר – וכולם כשלו. זה מציע מוט עץ בקוטר שונה, וזה מציע מתלה אחר, טלסקופי, עד שנמצא הפתרון: מספר מכות פטיש מכוונות היטב ישטחו את קצה המוט ויהפכו את העיגול לאליפסה. חזרה שתחיה הביתה.

מערכה שלישית

הכין הקפוצ'ון סדן ממדף תוצרת "איקאה", הניף קורנסו, וחיש-קל היו קצות המוט אליפטיים למשעי, ומתאימים למתלים. הניפו הקפוצ'ון וזוגתו את המוט אל-על, ובקריאות גיל נעצו את קצותיו בשני המתלים. והנה, מעשה שטן, תלוי לו המוט עם בטן, עודו ארוך מדי, וכאילו הוא לועג לקפוצ'ון. הניף הקפוצ'ון גל ארכובה שניצב בסמוך והחל מנופף בו מעל הראש, אך שתחיה, קול ההיגיון, הרגיעה אותו באומרה "נחתוך עוד שניים-שלושה סנטים ויהיה בסדר". פירקו את המוט בשתיקה וחיברו את חותך הצינורות, ברם גילו שזה האחרון, כשמפעילים אותו על צינור אליפטי, חותך ספיראלה לוליינית ולא חתך עגול, להכעיס. לבש הקפוצ'ון שק, שפך אפר על ראשו, עזב את ביתו ויצא לגלות, ואילו המוט ניכס לו את רכושו של הקפוצ'ון והוא עושה בו כבשלו, עד עצם היום הזה.

אפילוג

יצאה הזוגה את הבית והביאה משורית. שב הקפוצ'ון, ניסר את ראשו של המוט הסורר (ואף הגדיל ושייף את הקצה!), תלה את הוילון וחיבר את המוט למתלים בשני הצדדים. המתלה העליון (זה שמשתלשל מהתקרה אל מרכז המוט) התגלה כקצר מדי. "מתי תלמד להשתמש במטר לפני שאתה יוצא לקניות?" לעג לו קול שדיבר במבטא יקי בולט (כאמור, המקהלה היוונית בחופש), בעוד הקפוצ'ון מאיץ ומתרחק.

בהגיע הקפוצ'ון לאמצע כיתה ב' נערכה בביתו, ללא ידיעתו, התייעצות קדחתנית. "קפוצ'ון שלנו כבר גדול" אמרה הרס"פית. "הוא הגיע לגיל בו הוא יכול ללכת לחוגים. ואני רוצה, שחוץ מחוג ספורט הוא ילך גם לחוג מוזיקלי. מה יש? קצת תרבות בבית הזה!". וכך, נשלח הקפוצ'ון לקונסרבטוריון המפורסם של עיר מגוריו, למבחן של יכולותיו המוזיקליות. המבחן ארך כחצי שעה, ונערך ע"י  ד"ר ה. מולנר, מנהל המוסד בכבודו ובעצמו. בתום מבחני הקצב, שמיעה ותשאול אישי יצא המנהל אל זוג ההורים החוששים, שהמתינו בחוץ, ובישר להם כי "בנכם מוכשר מאוד! אבקש לרשום אותו באופן מיידי לחוג כינור!"
 

 I’m willful and I’m skillful  
I’m d d d delightful  
And I find myself mixed  
Between beauty and the beast   

“Kill them quick” that’s my motto  
Then police take a photo  
Then police take a photo  
On a sunny side of street  

הקודקוד והרס"פית הגיבו באופן הסביר ביותר: פאניקה. מחד, היה בכך אישור לכישרונו של בנם הבכור. אך מאידך, קשה היה לראות בזאטוט בעל בלורית השיער השטנית את ממשיך דרכו של יצחק פרלמן. לאחר מחשבה קצרה הוחלט להיוועץ במומחה, וכך הוזמן איז'ו גולדברג לתה מנחה בביתנו. איז'ו, היה בעלה של ורוניקה, מחנכתו של קפוצ'ון בשנתיים הראשונות בבית הספר היסודי, והיה מוזיקאי (נדמה לי שניגן באקורדיון במסיבות כיתה, או משהו כזה. קודקוד – רוצה להאיר את עיניי?). איז'ו וורוניקה התייצבו בביתנו בשעה היעודה, ולאחר הגשת התה והתופינים נפנה המומחה לעסוק בבעיה לשמה הובא. "לא חייבים להתחיל מכינור" פסק. "כינור הוא עבדות. לא יקרה כלום אם הילד יתחיל ממשהו פשוט, נאמר חלילית, ואם יתמיד וירצה, לא יקרה כלום אם יתחיל ללמוד כינור עוד שנה-שנתיים".  בתחילת כיתה ג' נרשמתי לחוג חלילית וזכיתי להיות בעליהם הגאה של חלילית סופרן שחורה, שתי חוברות תווים ומחברת. פעמיים בשבוע, בשעות אחר הצהריים, התייצבתי בבית הספר לשיעור קבוצתי עם המורה רחל, אך בשאר הימים, במקום לשקוד על נגינתי, הייתי משחק כדורגל בשכונה או רוכב על אופניי בשדות. גם חלילית האלט שקיבלתי לאחר שנתיים, עת גדלו מעט אצבעות ידיי לא הועילה, וכך לא היה זה מפתיע כשהתייצבתי בפני הקודקוד והרס"פית בסוף כיתה ה' והודעתי להם על נטישתי את החוג.

The wolf I like the most  
He refused to be a dog  
He refused to be a dog  
Just like Lassie was   

Just show me a bloke  
And in seconds I‘ll choke  
In second like tomato  
Like tomato I’ll squeeze  

I’m a Pit bull Terrier! 

אני מודה, כי כשהתחלתי להתעניין יותר במוזיקת קצב ("מוזיקת קצב"? מה עובר עליי?), קסמה לי הפוזה של כוכב רוק, והמחשבה ללמוד לנגן בגיטרה הבליחה במוחי לרגע, לפני שנעלמה. אבל אף פעם לא חשתי את הפוטנציאל המבוזבז כמו במוצאי שבת האחרונה, עת צפיתי בהופעה מעולם אחר (מהיעדר מילים מתאימות יותר) של אהוביי, ה No Smoking Orchestra.  

I’m hit and I’m fit  
And I never, never quit  
When I bleed I bleed  
Like James Cagny on the screen   

I shit and I spit  
And I never, never quit  
I am proud and I’m happy  
’Cause I’m not a human being!

I’m a Pit bull Terrier!   

I never feel sadness  
I never feel pain  
With my cunning and with my stealth  
I don’t need a brain 

(מה יהיה הסוף עם עריכה של פוסטים עם עברית, אנגלית ותמונות? מוגזם לאפשר להצמיד פסקה אחת לשמאל ואחת לימין? ולא נתחיל לבכות על מה שקורה כשרוצים לערוך מחדש, ואיך מה שנראה טוב בפיירפוקס נראה זוועה באקספלורר השנוא, ולהיפך)

ברברה   

סוג של ענב המשמש להכנת יין אדום משובח. יכול לשמש כתחליף לוויסקי (ע"ע) אם אין ברשות המטייל, רחמנא ליצלן, או אחרי שנגמר (מה שיותר סביר). 

בולדרים    

סלעים גדולים, בדרך כלל תוצאה של בלייה גיאולוגית אלימה-משהו, כמו המסת שכבות גיר מתחת לבזלת ברמת הגולן, או מורנות שנוצרו ע"י קרחונים באלפים. כשהם מתקבצים לשדות רחבי-ידיים הם מהווים אחד המכשולים החביבים על מטיילים, עקב האתגר שמהווה חצייתם, כמו טיפוס על שדה בולדרים אנכי ביציאה מהקניון התחתון של נחל יהודיה, או הליכה בעקבות רוג'ומים (ע"ע) בני שתי אבנים בשדה בולדרים ברוחב קילומטר בפירנאים הספרדים. אין לבלבל עם דרדרת (ע"ע) בה האבנים קטנות הרבה יותר.