לילה, חושך, כולם ישנים. רק שני השובבים שלנו, קפוצ'ון ושתחיה, הולכים ברחובות החשוכים נושאים תרמילים עמוסים לעייפה, משל היו צמד צבי נינג'ה.
שבת, השוק הגדול בעיצומו. בשוק החיות כבר נגמרה רוב הפעילות, אבל עדיין כמה עשרות חזירים ופרות עייפים מוצעים למכירה לכמה קונים פוטנציאלים עייפים לא פחות. רק התיירים ערניים, מצלמים בעליזות, ומקומי מנסה את מזלו ומנסה לדרוש דולר עבור תמונה של כמה חיות, שאולי בכלל אינן שלו.
בשוק האמנים המסחר עוד סוער, מקומיים ותיירים קונים ומתמקחים, הצבעים ססגוניים והריחות משוק האוכל הקרוב נישאים באוויר ומתמזגים לסימפוניה מושלמת. הרחובות מלאים אינדיאניות סוחבות משא קשור ברצועת בד אל גבן, שיכול להיות יבול משדה, פירות ממטע, גור חזירים או ילד. גברים לא סוחבים משאות כבדים. נותן לי רעיון או שניים, ללא ספק.
אחרי השוק, גיבורינו מחליטים למתוח את עצמותיהם מעט, לחצות את הרכס ממזרח ולהגיע לאגם סן פבלו. עננים שטים בין הרי הגעש, כלבים נובחים ואבק מכסה את הרגליים למודות-הדרכים.
מגיעים לאגם, מתיישבים על המזח, מכרסמים כריך ופק"ל הקפה דולק בעליזות. רק צ'ולה מקומית שמנסה לקבץ נדבות באלימות מקלקלת את האידיליה ומקנחת ביריקה עסיסית שמפספסת את הפינג'אן במילימטרים.
יום ראשון, השכמה מוקדמת, אריזה והכנת כריכים, אוטובוס מקומי ונסיעה באחורי טנדר אל Laguna Cuicocha. המסלול מדלג על שפת לוע הר הגעש הכבוי, שהתמלא מים אחרי ההתפרצות האחרונה, ושני איים מיוערים בולטים מעל פני המים. אני מדמיין שאני הולך שוב על הר כרבולת, וזהו המכתש הגדול שמלא במים, כשהסנפיר הקטן והסנפיר הגדול מעל המפלס. ההליכה שלא בשיפוע צד, המסלול שנגמר אחרי ארבע שעות והתיק הקטן על הגב מעירים אותי מההזיה.
יום שני, צבי הנינג'ה חוזרים לתחנה המרכזית ועולים לאוטובוס. אל הספסל שלפנינו מתקדם תלמיד בית ספר, לבוש תלבושת אחידה ונושא שלושה תיקים. הוא מתיישב באנחה כבדה, מוציא ספר מאחד התיקים ומתחיל לקרוא. אחרי שתי דקות הוא מתחיל לנקר, וכעבור מספר דקות נוספות ראשו כבר שמוט על הספר, נשימות שלוות נפלטות מפיו. רק תרמילאים לא עייפים באוטובוס שלוקח אותם אל תחילת השבוע. אני שם את האוזניות באוזניים, בוחר אלבום של החלונות הגבוהים ושוקע אל יחזקאל. שלום אוטבלו.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
