הרפתקאות הצב-נחש

שלל השינויים ביחסי הכוחות האזוריים והגלובליים לא פסחו על בית משפחת צ'ון, וכך הופיעה לפני כחודש וחצי על מפתן הבית המגוייסת הטריה ביותר של משמרות המהפכה, עטויית בגד גוף מסורתי. בכך הפכנו (המבוגרים האחראים) למעטים מול רבים באופן שלא ניתן עוד להתכחש לו (וכך גם שעות השינה שלנו).

וכך חיפש לו הקפוצ'ון כל שמץ יציבות, איזה מיני-צוק איתן שיעניק לו אשליה של המשכיות בעולם הפכפך זה. והיציבות לא איחרה להגיע בדמות פנייה ממשרד הקישור. כדרכם מדי שנה (ולעתים מדי חודש, או מדי יום) הצטרך הקפוצ'ון להמציא להם מסמך זה או אחר, בלווית אישור ועוד טופס ממולא, ואת כל הנ"ל לשלוח בפקס למשרד צבאי כזה או אחר.

השיג הקפוצ'ון את האישור, מילא את הטופס ואף צירף מכתב. פסע אל מכונת הפקס המשרדית, הקליד את המספר ושלח. משסיימה המכונה לצרצר, שב לחדרו וצלצל למספר הטלפון אליו נדרש לצלצל "כדי לוודא שהפקס הגיע" (הוי היעילות!). יציבותו של הקפוצ'ון התערערה שוב עת נענה בצלצול השני (ודאי זו טעות במספר!) אך ההמשך היה מוכר, ידוע ומרגיע.

קפוצ'ון: שלום.

פקידה לועסת מסטיק: כן?

קפוצ'ון: שלחתי לכם פקס ורציתי לוודא שהגיע.

פקידה: לאיזה מספר שלחת?

קפוצ'ון: [מקריא את המספר]

פקידה לועסת מסטיק בהתנשאות מאנפפת: ואיך אתה רוצה שיגיע, אם הפקס במספר הזה מנותק? הא??

קפוצ'ון: צר לי, זה המספר שניתן לי (טוּד טוּד!)

פקידה: מי נתן לך?

קפוצ'ון (נושך שפתיו): קצינת הקישור שלי, כמובן.

פקידה בשיא חדש של התנשאות: נו, ומאיפה שהיא תדע את מספר הפקס הנכון?

קפוצ'ון (בנחישות וברגישות): אפשר אולי לקבל את מספר הפקס הנכון שלכם? זה שמחובר?

פקידה: [שותקת]

[עדיין שותקת]

[בסיום הפאוזה הדרמטית, יורה את מספר הפקס]

קפוצ'ון: תודה רבה לך.

פקידה: [מנתקת]

אץ לו רץ לו קפוצ'ון ושלח את המסמכים בשנית למספר הנכון. צלצל שוב לאשר את הגעת הפקס, ונענה בצליל התפוס המוכר (אין זו אלא כי אותה פקידה מיהרה להפיק לקחים והורידה את האפרכסת מעל כנה). כך במשך מספר ימים (ולסירוגין עם צלצולים ללא מענה), ומאז נאחז הקפוצ'ון במספר הטלפון לאישור, ויתר עלילותיו הלא הן כתובות בספר דברי הימים.

שוין.