life is just a bag of tricks

טדון שלי,

8 שנים שהעלת חיוכים בבית,

ועכשיו אתה לא כאן איתנו.

אמא בכתה כשנכנס החומר לגוף שלך ונפלת על השולחן.

אבא בכה בדרך הביתה.

אני חזרתי וכבר לא היית. לא נפרדנו.

קשקוש בזנב, שמחת הליטוף, שמחת נייר הכסף המרשרש המודיע על אוכל (טוב יותר מבונזו) שאמא מתכננת לתת לך,

שמחת הטיול, שמחת המקל המתעופפף והריצה הנחושה להחזיר, שמחת כשכל המשפחה ישבה ביחד (כאילו הבנת שזה מעיד על תקופה טובה של יחסים טובים בבית), הלשון שלא חפה על העור שלנו- תמיד מנשקת ומוקירה תודה,

אהבה ללא תנאי.

אזכור אותך תמיד,

סמד.