http://israblog.co.il/tblogread.asp?blog=450140&blogcode=8994975
לוקחת נשימה ,האוויר הצונן מנשק לראשית
גרוני בקרירות
,מתמזג עם חום גופי.
שמה ידי על תיבת פנדורה שבה מוחזק ליבי
השבוי,
דופק ,דופק רוצה לצאת
"כן אני שומעת אותך ,אתה שם, אתה
חיי ,אני חייה!
אסור לך להשתחרר ,עוד מוקדם ולא אבל
תביא על סובבי"
פוקחת עיניים באיטיות כאילו דבש מתוק
הדביק את העפעפיים ומחכה לנסיך חלומותיי
שילקק אותו וישחרר אותי מתוך האפלה שאני
רואה.
והנה מתגלה לפני תמונה עגומה של חדר
השינה העלוב שלי.
מתיישבת במיטה ומחייכת בצהלה "בוקר
טוב עולם קמתי לעוד יום מושלם"
אימא תמיד אומרת שהבית הזה לא עונה על
צפיותיה
אבל אני אוהבת אותו ,הוא לא צריך להיות מהודר בשביל להיות יקר
מספיק לי שהוא שלי ואני מרגישה בו מוגנת
מכולם.
"מאחורי אותם קירות בטון קשות מחכה
לי הרפתקה.
מחוץ לטריטוריה שלי אין לי מחסה ואני
פגיעה."
אבל זה בכול זאת מהנה ללכת על גשר צר עם
סיכון ליפול
,שכול האדרנלין ממלא אותך ובא לך לצרוח
משמחה.
מתלבשת ומנסה לא להביט במראה ,אני לא
מרוצה ,מאוכזבת מעצמי שאני כול כך חומרית
וחסרת עמוד שדרה...
מנסה בכול כוחי לחשוב שאני רק פיסת בשר
מצופה בקליפה ורודה
,שהיהלום האמיתי טמון בתוכי,מכוסה בשכבת
עפר עבה כמו גופי שעוטף את נשמתי בדאגה.
מתלבשת ,מוכנה ,פונה אל הדלת ,תופסת את
הידית שבראשי מצטיירת כזהובה
שפותחת דלת לגן פרחים,כמו ההוא
מהסיפורים הקסומים.
צועדת בחיוך ,מזדקפת כפרח תאוו לקראת
קרני השמש ומביטה השמימה לרקיע באהבה
"בוקר טוב אבי עוד יום חדש
הגיע"
מביטה באנשים שחולפים על פני ,שמה לב
כמה הם שונים אחד מהשני ,לא שופטת או מבקרת רק מתפארת מהעובדה שגם אני בן אדם וגם
אני שונה.
מחפשת אנשים נעימים לעין וקורנים ,שיעלו
על פני חיוך מאושר ומתגאה ,שאני חלק מהעולם הזה.
נשמותיי מתקצרות ,עיניי דומעות בעודי
חושבת ושומעת מוזיקה אופטימית שכזאת.
אבא, אחרי כול כך הרבה שנים
וכול כך הרבה מלחמות שהתנהלו בתוכי
במוחי..
אני מבינה ,אני מודה לך
שנוצרתי ,שיצרת אותי
שאני חייה
שקיבלנו עולם כזה מושלם
כי בעיניי גם עם כול הרוע והחסרונות הוא
יפה מאוד .
בבלוג זה
בכל הבלוגים
