בלוג אמצע הדרך כותב בלוג זה שולח ידו בכתיבה כבר שנים רבות.
לצד תחום הכתיבה היצירתית (שירה ופרוזה) פועל כותב בלוג זה גם בתחום הכתיבה המקצועית (פיתוח הדרכה).
הבלוג משמש במה לביטוי חופשי של הגיגים ורעיונות המיועדים לנחלת הכלל. |
| 9/2003
 דוגמא שלילית
יש בארצנו הקטנטונת, מעין תופעה של לקיחת דוגמא שלילית.
התופעה מתבטאת בתחומים שונים, ולצערנו גואה מאוד בשנים האחרונות. מחד, אומרים לילדים פוחזים: קח דוגמא ממאן-דהוא.
ומאידך, קיים איזשהו קוד אתי למשרתי ציבור מסויימים לגבי מתן דוגמא מחייבת. אך "מהן המילים אם לא שתיקה" - הסכמה והשלמה עם הכאוס הקיים, בה כל אחד מתבטא באופן אינדיבידואלי כאילו הוא היחיד הצודק. רציתי להעלות על הפרק את הדוגמא שנותנים נהגי מוניות לנהגים מן השורה לעשות ככל העולה על רוחם בזמן הנהיגה בדרכים.
לצערי, מרבית נהגי המוניות פשוט מצפצפים על החוקים הקיימים בכביש. יש להם מערכת חוקים אחרת. נהגים אחרים פשוט אימצו אותה - שהרי אם לנהג מונית מותר, מדוע לא יהיה מותר גם לנהג מן השורה?
היאותת נהג מונית במעבר ממסלול למסלול או בפניה ? לא.
האזרח שלנו גם לא (תהיתי אם כשמוסרים רכב חדש, מיידע המוכר את הקונה כי יש מוט איתות,מיקומו ואיך משתמשים בו. עושה רושם כי נהגים רבים מדי פשוט לא יודעים לאותת ...)
היעצור נהג באמצע נתיב נסיעה בדרך ראשית, כדי לקחת נוסע?
כן. כאן, האזרח הקטן שלנו נותן פרשנות קצת שונה - הוא יעצור כדי לקנות איזה בורקס או קופסת סיגריות, בחניה כפולה - שתחייב את הרכב שנוסע בנתיב להאט ולעבור נתיב בזהירות/לבצע עקיפה לא מתוכננת. יכול להיות שהאזרח הקטן, גם ישים פס על הסימונים שעל המדרכה (אדום לבן) ולו כדי שיהיה קרוב יותר למקום אליו הוא התכוון להגיע.
אפשר למנות עוד אי אילו פרשנויות יומיומיות לחוקי הדרך של נהגי מוניות, אבל זהו תפקידה של הרשות המבצעת, למנוע הישנות של תופעה זו.
השורה התחתונה....
החוק בדרכים אינו משחק הנתון לפרשנויות, הוא שווה ומחייב לכל נפש החפצה לחזור הביתה בשלום.
| |
 נעימת הפתיחה: בואה של מלכת שבא
לפני שנים רבות, נחשפתי לשמיעת היצירה המוסיקלית הזו, שנוגנה בתקליט אריך-נגן של החלילן הנודע, ג'יימס גאלווי.
הקטע הזה מלא שמחה, ומלבד הביטוי הבולט של החליל ביצירה, נשמעים יתר כלי התזמורת המלווה בהרמוניה מלאה.
חדוות הנגינה של החלילן ושל מלוויו ניכרת בביצוע.
תארו לעצמכם שבישיבות ממשלה היו משמיעים מוזיקת רקע.
אני מניח שבישיבה האחרונה, מאמש, על קיצוצים בתקציב - לא היתה הרמוניה, ולפי קולות כמה מהשרים "שנדפקו", הרי שכל שר דאג למשרדו ולא פנה לחשוב על השלכות הקיצוץ על יתר המשרדים.
בעצם, גם הנעימה "בואה של מלכת שבא" אינה מתאימה לישיבת תקציב. לישיבה כזו שכולם שולפים מהמותן את חיצי התרעלה שלהם נגד האוצר בלי לבדוק היכן יוכלו להתייעל, מתאים הקטע המוסיקלי "מחול החרבות".
אם מוסיקה טובה לקידום מכירות - ראו לדוגמא חנויות רשת קמעונאיות העושות כך להנעמת זמן הלקוחות כך שיישארו בשטח החנות ויאספו מן המדפים פריטים נוספים (גם כאלה שלא הופיעו ברשימה שהוכנה מראש) - אזי מוסיקה טובה גם להרגעת הרוחות ולחשיבה יצירתית לטובת הכלל בישיבות ממשלה, במיוחד בארץ משוגעת כשלנו - בה נדרשים התושבים לקבל כאחד את הגזירות בעוד שרי הממשלה אינם מקבלים את רוע הגזירה.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
