חזרתי!
עברתי את הניתוח ומסתבר שאני חיה.
עליי לספר לכם שבבית החולים היה אח מאד מאד נחמד, אברהים. זה מאד מלחיץ שמי שאמור לטפל בך בזמן שאתה מסומם הוא ערבי, אבל היה לו חיוך באמת חמוד ולכן התחלתי לקרוא לו אברם והכל היה בסדר. תמיד אמרתי שהכחשה היא התרופה להכל.
החלטתי לעבור קצת על הרשימה מהפוסט הקודם, לשנות, להוסיף ולהראות לכם כמה אני מסכנה:
% אז ככה, נתחיל בכאב - פאק! זה כואב כמו שואה.
%אני מדברת כמו ילד מפגר. זה כשאני מנסה, אם לא כואב לי מידי. אם אני עצלנית אני עושה סימנים עם הידיים או כותבת.
% העגיל מהלשון - היה מאד קשה להחזיר אותו, לא בגלל שהחור נסתם, בגלל שהלשון שלי הייתה נפוחה (סקסי 1).
% מלבד העגיל בלשון, יש לי עוד שלושה עגילים באוזניים. כשהגעתי לבית החולים האחות דרשה שאוריד אותם. הזדעזעתי קשות ומיד פלטתי: "מה הסיכוי?" האחות הייתה בהלם מהתשובה שלי ואמרה: "אין סיכוי שאת נכנסת איתם לחדר ניתוח". ניסיתי להסביר שאלו עגילי לחץ וקשה לפתוח אותם. היא החליטה שאם לא פותחים, חותכים. התקשרתי לפירסר הנחמד שלי, הוא הסביר לי מה לעשות איתם ואבא שלי הצליח לפתוח בסופו של דבר. אבל בגלל הטימטום, כמעט נסתם לי הטראגוס.
% אם דאגתי לזה שאני רק אוכל ולא אצא מהבית, אז אחד מתוך שניים נכון. לא לצאת מהבית - יש! אבל לאכול? הכי לא! אני בלחץ שותה שוקו.
% וכן, קשה לי לבלוע (סקסי 2).
% הגלידות - גם ככה אין לי טעם בפה, חוץ ממרירות. להכל יש טעם מר. אפילו כשאני מצחצחת שיניים, המשחה מרה לי. ככה יהיה הגיהנום שלי!
% מסתבר שהארי פוטר החמישי בכלל לא בבית. אחותי הלוותה אותו לאחת החברות השמנמנות שלה ואני צריכה להסתפק בלשחק סודוקו.
% אמא חסמה את הוט וי.או .די. מה שאומר שאין לי כרגע את כל פרקי טלנובלה (ע"ר) אלא רק את השבוע האחרון.
% בקשר לסרטים של ג'וני, מצטערת, אבל זה היה דפנטלי גן עדן. אלוהים הוא עדי, ישבתי מול המסך בחיוך טיפשי ובעיניים מזוגגות והבטתי ביפיוף הזה במשך יותר מ12 שעות.
% ועדיין לא הספקתי לבדוק את ההשערה של מ', אבל כשאוכל, מבטיחה שאתם תהיו הראשונים לדעת!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
