אור חזר מלונדון ביום חמישי! ואני, כרגיל, הייתי בעבודה. בדקה שיכולתי להשתחרר, קפצתי לפיצוציה הקרובה וקניתי בקבוק ליטר וחצי של דיאט קולה, קופסאת ווינסטון לייט והכי חשוב, גלידה עם M&MS. למה אתם שואלים? מיד אסביר. ובכן, בשנה שעברה אני ואור היינו בלונדון יחד. התגוררנו אצל דודו והיה הכי הכי כיף. אם אתם טיילתם למשל בהולנד, וכל שאתם זוכרים הוא רק את הקופי שופס, הזכונות הנעימים שלי ושל אור הם מהמסעדות, מהבגדים ומM&MS, דיאט קולה והפאקטים הלא נגמרים ולכן החלטתי לחגוג את החזרה של אור בכמה זכרונות מן העבר.בגלל שחוייבתי לעבוד את כל סופהשבוע, לא הספקתי לראות את אור מעבר לשעתיים באותו היום ולכן החלטתי לצאת עימו, רק שנינו ביום שני.בתכנון היה לצאת לבית קפה קטן בתל אביב, כמו בוגרשוב וכדומה, אך בגלל שיצאנו מאוחר מעט (1 וחצי בלילה), הכל כבר היה סגור מלבד בית קפה אחד: "קפה מצדה"!
הגענו לבית הקפה הנהדר והתיישבנו בניחותא. התפלאנו לגלות שלמרות שבמקום יש רק שני לקוחות, המלצר עסוק בלהוציא הזמנות, לקחת הזמנות ואפילו לדבר עם חבריו לעבודה ובחוצפתו לשכוח ממני ומאור החמודים. אפילו "סליחה, אני מיד מביא לכם תפריטים" לא שמענו, או "אני כבר איתכם".לכן החלטנו שמאותו רגע אני אהיה לקוחה כלבה, הרי זה שאני מלצרית, לא אומר שמגיע לי חרא שירות ואז אני אצדיק את המלצר, נכון?ברגע שהמלצר נזכר שהוא מעדיף לקבל טיפים גבוהים, הוא ניגש אלינו, הניח תפריטים והסתובב מיד. אכלנו סופלה קטן, שתינו משקאות קרירים וצוננים ואז החלנו שאם אנחנו כל כך קרובים לעבודה, גיתה עבדה באותו היום ולמה שלא נקרא לה לשבת איתנו? גיתה הסתומה לא ענתה (מהפחד מ-מ') ולכן החלטנו לגשת למקום ולברר את העיניין.
הגענו לעבודה, נשיקות לכולם והלכנו לחפש את גיתה. מצאנו את הכלבה מחוסה בחול ואוספת זבל מהחוף (סריקה, עאלק), אמרנו לה שבאנו לקחת אותה ושתצא משם כבר. חיכינו וחיכינו, בנתיים מ' התחיל להציק לאור במשפט הידוע: "פייגלעך, אכלת רוגעלך היום?". כאשר גיתה סיימה לספור את כספה ושוחררה, החלטנו ללכת לאכול, כרגיל. וכמו בכל יום בשבוע האחרון, מצאנו את עצמינו בדיקסי. התייבשנו בנח, הבטנו קצת בתפריט והזמנו.המלצר היה חביב, צחק איתנו, חייך המון (די שווה) והלך לו לדרכו. כאשר הבחור החביב סיים להוציא את המנות שלנו מהמטבח, הוא אמר : "בתיאבון, תהנו" אך אוזניי המלוכלכות שמעו: "בתיאבון בהמה". איך וכיצד, איני יודעת, רק על פניי היה מבט מופתע ועיניי שאלו: "מה?!". מיד גיתה הבינה שמשהו לא בסדר ושאלה מה קרה, הסברתי ל את ששמעתי והבנתי שאני מדמיינת, אך גיתה לא וויתרה. היא קראה למלצר ושאלה אותו ברוגע: "אמור לי, האם אמרת 'בתיאבון, תהנו' או 'בתיאבון, בהמה'?" במלצר היה לרגע בהלם ומיד אמר: "עליתם עליי, אמרתי בתיאבון בהמה".צחקנו והשתעשנו במחשבה אך לפתע המלצר המצחיק עבר בשנית במיוחד ליד השולחן שלנו ואמר: "בתיאבון, בהמה". והפעם יכולנו לשמוע במדוייק. לא יכולנו לרסן את הצחוק, מיץ התפוזים השפריץ לגיתה מהאף ואנחנו השתוללנו כמו חבורת ילדות בנות 12 שאמרו לידן עכשיו "מחזור".
במשך אותה הארוחה המשכנו להנות עם האימרה הנוראית הזו על ימין ועל שמאל. לבסוף המלצר ניגש אליי ושאל האם נעלבתי ואפילו ביקש סליחה למקרה שכן. הבהרתי לו שלא, ושאפילו יצא גבר. הוא מיד הסביר לנו שלפנינו היה שולחן שצחקו איתו ואז אמרו לו ממש ברצינות שהוא היה ממש מגעיל ובהמתי ושהם לא סולחים לו. אני הרגעתי את הבחור ואמרתי לו שזה בסדר ושדווקא מאד מאד צחקנו בזכותו.
כשסיימנו לאכול וביקשנו חשבון, השארנו טיפ מסיבי וכתבנו על החשבון: "אם אתה בקטע של בנים: 054******* (הטלפוון של אור) ולמקרה שאתה בקטע של בהמות: 054-******* (הטלפון שלי). בחיוך יצאנו מהמסעדה ומאז אני ואור מחכים לראות מי יקבל את הטלפון מהמלצר קודם.
חדש!
הכנסתי לבלוג פינה חדשה הנקראת "פינת התובנה". ביום תוכלו לראות את התובנה הראשונה. מקווה שבמהלך הזמן יתחדשו התובנות ואפילו אפתח ארכיון.
תהנו!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
