ביום שבת קיבלתי טלפון מתחנן ממ' שכמעט החל למרר בבכי. הוא אמר שאין לו מלצרים ושאני חייבת לבוא למחרת. לאחר שיכנועים הסכמתי וביום ראשון התייצבתי בחוף, אפילו לפני השעה שנקבעה.
פיטפטנו מעט מ', כמה מלצרים, אחד הבעלים ואני ומיד נשלחתי להתארגן על האיזור שלי.
באותו היום קיבלתי פינוק בגלל שנכנעתי ליבבות של מ', ולכן עבדתי בתוך המסעדה.
באותן השעות שני הברמנים הערבים, עבד ואיברהים, התחילו להשתגע. לא כמו הפעם שהתחלנו ללכת מכות עם פקקים של קורונה, אבל בכל זאת...
כשסיימתי לעבוד ב11 בלילה (כי אני תלמידה קטנה, שברירית וגוזלית), אמרתי שלום לכולם ומ' תפס אותי, הכניס אותי למשרד והחל לספר לי שהוא מילא טופס לוטו והוא מחר יזכה ב50 מליון שקל. הוא פירט על כל התוכניות שלו ומה הוא יעשה עם המזומן (למשל: "רק חמש אלף אני גורס במכונה בשביל הגנבה" ומצביע על מכונת גריסת הנייר). הייתי מופתעת מהביטחון וביקשתי רק שתי בקשות קטנות - קופסאת סיגריות ויאכטה.
כשיצאתי מהמשרד, הערבים כבר היו הפוכים מצחוק (לפיהם: "הכל טיבעי"). צעקתי להם מהדלת: "ערבים, לילה טוב!". עבד מיד הרים ראשו ואמר לי: "מה? כבר הולכת? אבל בניתי עליך להלילה".
הבטתי על עבד ועניתי: "ככה זה ערבים, טובים בעבודות בניין".
עבד צחק ואמר: "לא בניין, בניתי פירמידה!".
עקמתי את פניי והסתובבתי ללכת, אך לפתע נזכרתי שעליי לשתף את עבד במשהו חשוב מאד: "עבד, איך יודעים מה ערבי יעשה כשהוא יהיה גדול?" שאלתי.
עבד ניער את ראשו לסימן שאינו יודע ואני עניתי: "כשהוא נולד זורקים אותו על הקיר, אם הוא נדבק הוא יהיה טיח, אם הוא נופל על הריצפה הוא יהיה רצף".
עבד צחק, השתולל ואז הסתכל עליי ואמר: "תביני, אין הרבה אופציות, או שהוא יהיה נרקומן, או גנב, או מחבל!"
איברהים מיד הצטרף אליו, היה לו מבט נוגה בעיניים ואמר: "אח... היום כבר קשה להתפרנס בכבוד".
לדעתי, טוב לדעת שכל ערבי יודע מה מקומו במדינה!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
