לפני שבועיים היה למ' יום הולדת וכמובן, הוא הסתובב בין המלצרים, סיפר שזהו יום הולדתו העשרים ושישה ואיים במשך שבוע שאם כל אחד מהמלצרים לא קונה לו מתנה בשווי 2400 שקל ומעלה ואין לו לאן לחזור.
וובכן, יום אחרי ששמעתי את האיומים, אמנם מ' לא איים עליי ישירות, נפשי היצירתית הרגישה כמיהה נוראית לכתוב לו ברכה ליום הולדתו ה-26 (כן, נכון).
בשיעור ביולוגיה נפתחה המחברת בלי ששמתי לב אפילו, והעט החל לכתוב:
למ',
לכבוד 26 שנים,
כתבנו ברכה, אך ללא בלונים.
ברצוננו לאחל יומולדת נעים,
מהמלצרים, המלצריות ומהערבים.
תחילה נספר מעט על מ',
בחור חשוב וכלל לא מיותר (סמכו עליי, זה התחרז).
לעיתים בוטה ואולי מקלל,
והכי מצחיק זה לראות אותו נופל.
רסטה על הראש ובגבה ישנו עגיל,
חייבים להודות שלפעמים אתה די מגעיל.
על בקבוק ההיינקן לא מוותר,
ומי שלא נראה לו - בשנייה מפטר.
מקווה שתמיד תוכל להגשים משאלותיך,
ולעולם לא תשכח את חלומותיך.
שיגיע היום ותסע שוב לחו"ל,
אבל בבקשה, תחזור כשייסתיים הטיול.
הלוואי ותזכה לחיים ארוכים,
יפים, טובים וגם מספקים.
עד 120 שנים נהדרות,
איב וגיתה המלצריות.
ברגע שהברכה הושלמה התקשרתי לגיתה והקראתי לה אותה בטלפון, גיתה קפצה וצהלה מרוב אושר והבטיחה ולכתוב אותה יפה יפה ואפילו לצייר את הבחור.
במשך שבוע שברנו את הראש אני וגיתה, מה אפשר לקנות לבחור המחוספס ליום הולדתו. בסופו של דבר הגיע יום שישי בצהריים, יום ההולדת, החנויות היו סגורות ולא היה לנו דבר לעשות. במזל, עיניי קלטה בתים למצתים בסגנון תאילנדי. החלטתי לקנות כזה למ' (כיוון שאף פעם אין לו אש והוא מאבד כשיש לו, אז שלפחות תהיה למצית בית!) רק כמשהו סימלי ובשבוע אחר כך לקנות לו מתנה אמיתית.
כשהגעתי לעבודה באותו היום, כל המלצרים חיכו למ', לתת לו את המתנות שקנו לו, רק אני וגיתה חיכנו להקריא את הברכה שכתבנו. כאשר יום ההולדת התחיל, ועבד הטבח התחיל לעשות חיות מגזרים, אני וגיתה שלפנו את הברכה והקראתי אותה מול כל המלצרים (שעד אז גילינו שמ' באמת בן 29 והפתענו אותו במידע המודיעיני המסווג).
מ' התרגש, הסמיק והפריש זיעה.
כשסיימנו לקרוא את הברכה, כרגיל הוא נעלם, אבל אחרי חצי שעה הוא תפס אותי בפינה מבודדת במסעדה, אמר לי המון המון תודה וחיבק אותי.
יום אחר כך, גיתה ואני יצאנו לבילוי משותף במסעדה שמחזיקה מעצמה קצת יותר מידי. תוך כדי המנה הראשונה חשבנו לעצמנו מה אפשר לקנות לבחור כזה?
גיתה: "אין, כל פעם שאני חושבת על מ', הדבר היחידי שעולה לי בראש זה שפנפן".
איב: "אבל גיתה, אם נקנה לו שפן הוא יהרוג אותו. הוא לא יטפל בו!".
גיתה: "אני יודעת... אסור להסתכן".
ולפתע, מישהו הדליק מעל ראשי נורה קטנה וצהובה והניצוץ הבריק בעיניי "גיתה" אמרתי, "נביא לו בובה של שפן בתוך כלוב!".
גיתה הסתכלה עליי מוזר ושאלה מה שמו לי בדיאט קולה אבל אחרי שהצליחה לעכל לשנייה את הרעיון אמרה שזה רעיון מדהים! שמ' יאהב אותו כל כך ואפילו יעיר אותו בבוקר ("בוקר טוב שפנפני").
מיד החלטנו לצאת למסע ולמצוא שפנפן קטן וכלוב לאחסן אותו.
ביום שלישי, יצאנו גיתה ואני לתחנה המרכזית. נכנסנו לחמש חנויות של בובות, וכלום. מישהו החליט שלא צריך לייצר בובות של שפנים יותר. בסופו של דבר, כשאני וגיתה עבנו ליד קיוסק פשוט ובעל ריח של שתן, גיתה ראתה שפן קטן בתוך סלסילה לחג, יושב לו ליד בקבוק יין שעולה 15 שקל.
השפן היה בדיוק מה שרצינו, בגודל, בצורה, בצבע! מיד נכנסנו, תפסנו את המוכר ושאלנו אם יש עוד בובה כזו. המוכר הגיב שלילה ורצינו למות. המשכנו לחפש בקומה שפנפן דומה, וכשהבנו שאין לנו סיכוי חזרנו למוכר וניסינו לשחד אותו להוציא את השפן מהסלסילה. המוכר תחילה סירב, אבל כשאמרתי שאנחנו מסתובבות כבר שעתיים ולא מצאנו דבר הוא התחיל להשבר (זה, ושנשלם לו כפול).
המוכר נסדק והוציא את השפן, וכששאלתי אותו כמה עליי לשלם לו, הוא זרק את המחיר הרגיל.
בירכנו אותו שנה מצויינת, תודה רבה וצום קל, יחסית, ומיהרנו לחנות החיות. שם נכנסנו עם השפן ביד ופנינו למוכר המקומי: "סלח לי. בבקשה אל תצחק, אבל אני צריכה כלוב לשפן הזה".
המוכר לא הבין והצביע על כלוב של קוקיה. מיד תיקנו אותו ואמרנו שזה שפן, והוא צריך כלוב של שפנים! פתאום ראינו כלוב של אוגרים, אבל התאים בדיוק לגודל הארנב. המוכרות הנוספות תחילה לא הבינו למה אנחנו דוחפות את הארנב לשם, וכשהסבנו הן ניסו לשכנע אותנו לקנות אחד אמיתי, אבל בסופו של דבר, אפילו נתנו לנו נסורת מתנה לשפן.
כשהגענו לעבודה ביום חמישי, נכנסנו עם הכלוב כאשר הארנב נח על מצע נסורת, יש לו מים במתקן ומעט גזרים בכלי האוכל. הכלוב היה מכוסה בניילון כחול חצי שקוף, וכשמ' ראה אותו, הוא חשב שבאמת יש בו שפן. הוא התקרב לכלוב ואיים שהוא יהרוג אותו, אך כשפתח את האריזה וראה את הבובה, הוא התרגש והסמיק שוב, אמר תודה לקח אותו למשרד כאילו היה בנו.
רק חבל שמקום לקחת אותו הביתה, הוא השאיר אותו במשרד!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
