לאחר חודשיים וטיפה החלטתי שאני מתגעגעת וחייבת להשתחרר קצת. ואיזו דרך טובה יותר מאשר בלוגי הסקסי? ובכן, בכל התקופה הזו חלו שינויים רבים. למשל עזבתי את עבודת המלצרות הזוהרת בחוף. הבנתי שאף אחד לא ממש רוצה לבוא למסעדה בחוף הים כשיורד מבול בחוץ (אולי רק הערבים וגם זה בשביל מקלחת סופסוף). בכל מקרה, ניסיתי את מזלי כמובטלת. הנסיון הזה לא עלה יפה. ניסיתי גם לעבוד בטלמרקטינג! להניח את ישבני החטוב (אה הא) על כיסא מפלסטיק חד פעמי כזה, ולשכנע ילדים קטנים בעלי זיפים בתוליים לבוא לחגוג במועדון שלנו יומולדת. עבודה מלהיבה ביותר. בייחוד כשצריך לחזור על אותו הדבר כל פעם, להראות לכל ילד שהוא היחיד שמתקשרים אליו ולשכנע אותו שזו המסיבה הכי חמה בכל הארץ בזמן שאתה יודע שאתה עובד על המסכן בעיניים והוא הולך להתבאס על היומולדת שלו בכל פעם שישטפו את ראשו של המסכן במים של האסלה. ובכן, בתור בחור טובה (שבעוד חודש בדיוק תחגוג חוקיות) הבנתי שהעבודה הזו אינה בשבילי. וזאת לא בגלל ההשקרים הטלפוניים לילדים מנוזלים, אלא בגלל ישבני שמקבל דוגמא של כיסא זול מפלסטיק (וגם בגלל שכל העובדות היו בנות מלבד גוש ממש ממש שמן עם ציצים יותר גדולים משלי, חייל נשי במיוחד ועוד שני חמודים אבל בעלי חברות רציניות. פוטנציאל לבילוי לילי? אני לא מוצאת פה). ניסיתי להלחם בתחושות הבטן שלי (לא הרעב הפעם). חשבתי אולי בכל זאת אני אוכל לסבול שם, למרות הכל, המשכורת טובה, משלמים נסיעות, אני אוכל להכנס למסיבות המסריחות בחינם ולהתחכך באנשים שמפקים מסיבות. אך לצערי, לא עמדתי בניסוי ואפילו נכשלתי. הגעתי למשמרת הראשונה, הייתי שמחה ומאושרת (אני שחקנית נהדרת), הזמנתי ילדים דוחים לבוא לחגוג, הצעתי להם הנחות, שתייה ושאר גועל נפש וכשזה נגמר, נשמי לרווחה, הלכתי הביתה, צללתי למיטתי החמימה וניסיתי להכחיש את שעבר עליי. הייתי בטוחה שזהו, שהסיוט עבר יחד עם המשמרת הראשונה ושכל השאר יעבור חלק. שאני אשלוט בטלפון ובאוזנייה כמו בפודל ננסי, אבל לא! (טה טה טה טם!) המשמרת השנייה הייתה נוראה יותר! הרגשתי שאני נרדמת על הטלפון ולמרות כל קריאות ההתלהבות של הבנות סביבי הרגשתי שאני ממש רוצה שמנורה טיפול עליי ותגרום לאמבולנס להוציא אותי מהחור הזה. עברתי את המשמרת השנייה בריאה ושלמה. טוב, למען האמת שלמה, כן. בריאה... אני לא ממש חושבת. במשך כל אותו הלילה חלמתי על הרשימות עם מספרי הטלפון, האוזנייה שמחליקה ממני והקולות הצפצפניים של הבנות. למחרת נקבעה לי משמרת נוספת. יצאתי מהבית שעה לפני שהייתי צריכה להיות בעבודה. לתומי חשבתי שאספיק להגיע ושעוד ישאר לי זמן לקנות דיאט קולה וסיגריות, אך לא! לעבודה הגעתי רק שעתיים אחרי. למזלי באוטובוס עלתה בי תובנה! הבנתי שהעבודה הזו לא בשבילי. שאני צריכה לזוז, לא להקריא דברים מתוך תסריט. לכן כשהגעתי לעבודה, בשעה איחור, דיברתי עם הבוס הגדול ואמרתי לו שאני ממש מצטערת אבל אני לא יכולה לסבול את העבודה הזו. אבל אם הוא ממש ממש צריך אותי, אני אשאר ואתן משמרת. למה? זה פשוט. הבהירו לי בעבודה יפה מאד שאם אני לא שורדת שם חודש, לא משלמים לי את השבוע הראשון, אז חשבתי לסיים את עבודתי שם בצורה יפה ואולי הם בכל זאת יסכימו לזרוק לי עצם. אך תוך כדי עבודה, הבנות מסביבי והבוס לא הפסיקו לשגע אותי. "את צריכה לשמע יותר מתלהבת", "תרשמי את הפלאפון שלו גם פה" כל מיני בלה בלה בלה כזה שגרם לי לפתח כל מיני נטיות אובדניות. בשלב מסויים לקחתי את עצמי, יצאתי החוצה ואמרתי שאני לא מסוגלת יותר. אמרתי יפה שלום לבוס, ביקשתי סליחה ואמרתי תודה. לקחתי את הדברים שלי ונעלמתי. אחרי שיצאתי מהדלת הרגשתי לפתע הקלה אדירה. כאילו נולדתי מחדש! הרי אני כל כך טובה בהתפטרויות דרמטיות. אבל אז מ' התקשר אליי. אחרי יובלות שלא דיברנו הוא התקשר להתחנף ולבקש ממני לעבוד בסילבסטר. תחילה קראתי לו משוגע אבל אז חבשתי את כובע העסקים שלי ואמרתי שאם הוא רוצה אותי בסילבסטר, שישלם יותר! הוא סירב וכך גם אני. ומכל הבלגן הזה יוצא שאני לבד בסילבסטר. ללא דייט, ללא עבודה, ללא כסף.
מישהו רוצה לאמץ אותי?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
