אזהרה!
החומרים הבאים עשויים להכיל קטעים קיטשים לחלוטין. אין ההנהלה אחראית לכל נזק, גופני או נפשי.
מקווים שתהנו,
צוות ההנהלה והעובדים הערבים.
אתמול בלילה יצרתי מספר דקות נוסטלגיות. הסתכלתי על כל מיני קבצים ישנים שהיו לי על המחשב ולפתע מצאתי שיר טיפשי מאד שכתבתי כשהייתי בת 14. מיד זינקתי עליו והתחלתי בשיפוצו למוות.
כשסיימתי במחיקות ובשינויים, השיר נשאר מעט ילדותי (אמרה בת ה18 עם הפרוות הסגולות בכל החדר), אבל אני חייבת להגיד שאיפה שהוא אני עדיין מחבבת אותו.
בכל מקרה, אני אפרסם אותו כאן בשבילכם, אנשים טובים, כדי שתוכלו להבין מדוע הפסקתי לכתוב שירה:
לנשק אותך כל כך חזק עד שיכאבו לי השפתיים
לנשק אותך בכזאת רכות עד שינשור לי הלב
לנשק אותך בפשטות ולאחוז לך בידיים
לנשק אותך ביחודיות כדי שגם אתה תרגיש את הכאב
רוצה שתבין עד כמה אני אוהבת
שתבין שאי אפשר בכלל להשוות
רוצה שתבין שאני מפחדת
כי יודעת ששום דבר כבר לא יכול להשתנות
רוצה שתדע מה אני מסתירה
ומה הם רגשותיי
רוצה שתכנס לי לתוך הראש לשנייה
ושתקרא מחשבותיי
רוצה אותך צמוד לגופי
לשמוע ממך כמה זה טוב
רוצה שתמיד תשאר לצידי
רוצה אותך להפסיק לאהוב
הפעם לא אסיים בתזכורת על הפרוייקט, רק אשרבב לכם לינק כדי שתראו כמה רחוק הגעתי.
http://www.nrg.co.il/online/7/ART1/045/941.html
בבלוג זה
בכל הבלוגים
