רבים ממכריי טוענים שאיני בן אדם שפוי כיתר הבריות. לאחרונה גיליתי שיש דברים בגו. וודאי שואלים אתם, ילדים, כיצד גיליתי את מחלתי ומדוע דווקא עכשיו, נכון?
או!
תמיד הייתה לי חולשה למילה "פות". אפילו אספתי עם כמה מחבריי ואחיותיי רשימת מילים בהן מופיעה מילה מלהיבה זו (יופי, עכשיו תתחילו לספור, נכון? אני אעזור לכם! ספות, כיפות, פותחן, קומפוט. מרוצים? מדברים עליי עכשיו!). גם תמיד היו לי רעיונות טיפשיים להחריד. לדעתי, הם תמיד גבלו בגאוניות וחבל שלא הצלחתי לכוון אותם למטרות טובות כמו תעודת בגרות מלאה, אבל אין שום סיבה להצטער או לעסוק בעבר!
לפני ימים מספר (נשמע יותר מתוחכם מ"לפני כמה ימים"), הראתי לגברת זרגן החטובה ספר ושמו "בני הפיות". זרגן, שכמובן מודעת לחיבתי החולנית מיד צחקה ואמרה "אה! בני הפות".
כך נוצר לו עולם שלם וסיפור מופלא (טולקין נדהם וג'יי. קיי. רולינג פרייארית לידי)!
בתקופה הקצרה לפני שאתגייס (עוד בדיוק חודש), אספר לכם את סיפורו של בני הפות. בני הוא פות רגיש וצעיר, הוא אינו מפותח כשאר הפותים והוא מרגיש שעליו לעשות מעשה.בני הפות יוצא למסע הקסום בעקבות שיערות הערווה. בדרך, בני פוגש חברים קסומים ומפתיעים (כמו פנחס הפין, אימו הרחם המצולק, ווסת-מן ועוד) שיעזרו לו בטיול המסוכן, ייעצו ויקשיבו לבעיותיו. על בני הולכים לעבור קשיים ומטלות רבות (הטרדות מניות, הגדרת זהות מינית ועוד). אתם מוזמנים להצטרף למסעו הקסום של בני הפות. אל תתביישו, יש מספיק לכולם!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
