לכבוד ערב החג החלטתי לחסוך מכולכם את הסקרנות והרי לכם בכורה! זהו הפרק הראשון מהספרי החדש "בני הפות במסע הקסום בעקבות שיערות הערווה". מקווה שתהנו!
אה, כן. וחג שמח.
"בני הפות במסע בעקבות שיערות הערווה" - פרק ראשון!
"בוקר טוב", נאמר לפתע, "זה הזמן לקום", ואז נשמע גם רעש פתיחת החלון והאור של שמש הבוקר סינוור את בני.
בני היה פות צעיר, רענן, סקרן וחברותי שאהב להשתובב ולהתגופף עם חבריו. בני הפות חגג את יום הולדתו השניים עשר בקיץ האחרון והיום זהו היום הראשון של שנת הלימודים החדשה.
"תפסיק להתעצל וקום מהמיטה!" אמרה אמא של בני הפות בקול סמכותי. אמא של בני הייתה רחם גדול ומצולק. אימו של בני הפות חיה לבדה, אביו עזב למקום טוב יותר ומאז האם בוכה בכל יום על האובדן וככל שעובר הזמן כך היא מתמרמרת יותר ויותר. הצלקות הרבות שיש בה נוצרו עקב חמש הפלות ועוד אחת טיבעית. היא בעלת 99 אחוזי נכות נפשית ולכן היא יורדת לחיי בנה הפות.
"אני קם!" צעק בני הפות ובאמת הוריד את שמיכתו ונכנס לחדר האמבטיה להטיל את מימיו, לצחצח את שיניו וללבוש את החוטיני החדש והחגיגי שקנתה לו אימו, הרחם המצולק, במיטב כספה.
כשסיים בני הפות להתארגן, ירד למטבח ושאל את אימו האם הוא נראה טוב. "כן, כן" ענתה האם ללא העפת מבט ומיד שאלה "אתה רוצה שאני אכין סלט? הכנתי גם ביצה. שב לאכול! אני אשים מים לתה. אוי, יש לי עוגה נהדרת...". בני הפות ניסה להתפרץ לדבריה של אימו, כיוון שהכיר כבר את רצף השאלות שאינן פוסקות. הוא ניסה להגיד לה שאינו רעב, שהוא ממהר לבית הספר, לפגוש את כל חבריו אברי הרבייה, אך לבסוף שכבר הצליח, בני, להשחיל משפט אימו הסתכלה עליו במבט נעלב ובו ניצוץ של גועל ואמרה: "אבל כבר חתכתי!".
בני שהכיר את אימו היטב ידע שאינו יכול לעשות דבר, לקח את ילקוטו (עם התמונה של מייקל לואיס), נשק לאימו בדופן הרחם ויצא מהבית. כשנסגרה הדלת שמע בני קול בכי נוראי וקורע לב. בני חשב שאולי היה אכזרי מידי ושעליו לחזור לאימו הרחם ולפחות לקחת ביס סלט ופרוסה לדרך - אחרי הכל היא אינה אישה בריאה, או צעירה, אך כשידו נגעה בידית, ממש רגע לפני הסיבוב שמע את אימו ממלמלת לעצמה בין הדמעות: "סלט - יש, לחם - יש, רק אבא אין. בעצם..." לרגע הופסק הבכי ורק נשמע קולה של האם תוהה "גם המחזור הפסיק להגיע...". בני הפות נגעל והלך לו לדרכו לעבר בית הספר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
