בצורה קצת שונה

רציתי לספר לכם

על בחור שאני מכירה

ושמו יישאר כאגדה.

אותו הבחור המדובר

הוא לא אדם קרוב אליי

הוא רק מכר שלי.

אותו הבחור המדובר ואני הכרנו במסגרת מסויימת

לא ייחודית רק לנו, בכלל לא.

אותו הבחור המדובר פסק מלהגיע

וכך ניתק הקשר.

הוא רק מכר שלי. אני מזכירה.

לאחרונה יצא לי לשאול אותו מדוע,

מדוע פסק מלהגיע.

הוא חייך והשיב- לא היה לי זמן להכל.

(חייכתי. כמה שאני מכירה את זה...)

הוא, להבדיל ממני, פינה את זמנו, וויתר על חלק קטן, מצומצם מהשכלתו

בשביל ללכת בעקבות החלום.

איזה בחור מדהים, חשבתי.

כמה אני מעריכה אותו ומעריצה אותו על כך.

הוא הלך בעקבות החלום,

בעקבות מה שהוא אוהב ורוצה

ובעקבות מה שהוא שואף להגיע אליו.

וויתור על מטרה קטנה לטובת מטרה נעלה שכוללת הנאה.

לא ייאמן, חשבתי לעצמי.

אני כ"כ רוצה להיות כמוהו.

זו אחת התכונות שתמיד רציתי. הכוח הזה.

איזה בחור חזק.

אני עצמי כ"כ רוצה שיהיה לי האומץ הזה;

לוותר. לא על הכל, אבל לוותר.

בלי שיהיה לי אכפת מה השאר חושבים,

לוותר קצת בשביל לפנות מקום; בשביל מה שאני באמת אוהבת.

אבל לי אין את האומץ הזה.

העסק הזה הוא בשביל בחורים אמיצים.

ואני? אני רק בחורה. לא אמיצה.

אפילו פחדנית.

"אם יש לך חלום, אל תיתן לו ללכת, לך אחריו כל הדרך."   צריך להזריק לי את משפט הזה לוורידים.

_
   Nיטל-