בצורה קצת שונה

"מתחת לפנס מונח על מדרכה
המכתב המקומט
שבו כתבת לי שאת
לא חוזרת"

רק שאני מעולם לא אמרתי לך שלא אחזור, אפילו רציתי לחזור, אבל אתה ברחת משם.

אתה הסקת לבד.

וכמה חבל שאין לי זיכרון, מכתב, כל דבר מוחשי שרק יזכיר לי את אז.

"ניסיתי לזרוק אותו לפח
ולא הלך
אני שמח
שאת מאושרת
אני שמח כל כך. "

אם אתה מאושר אז אני שותקת,

אבל אם אתה לבד,

אז אני לא מוותרת.

איזה פספוס. בטח בשבילך, אבל גם בשבילי. למרות שלא ידעת, לא האמנת שזה אפשרי?

והיום, כשאמרת לי שגם לך יש מגרעות אמרתי לך- "זה בסדר, לכולם יש."

אבל בעצם מה שניסיתי להגיד זה שממש לא מפריעות לי המגרעות שלך, אני אבליג עליהן, בשביל להפליג איתך.

"נאמר כבר הכל, אין לי מה להוסיף לזה..."

Do you really think that this should be the end for our story?s...

_
   Nיטל-