מה שאומר שנפתחה בפניי דלת, אבל אני לא מסובבת את הידית. אולי כי אני לא בטוחה שהדלת הקודמת באמת נסגרה...
תארו לכם, שאנחנו חיים בעולם הזה כהמחשה אחת גדולה לעולם שבעצם מתקיים, עולם שמעבר ליכולותינו להבין, לראות, לחוש.
תארו לכם שאתם רק מייצגים את הדמויות והמחשבות והרצונות שליהן בעולם ההוא. לא הזה. העולם הזה הוא סתם. רק להמחשה.
אולי אותן הדמויות מהעולם האחר מחשלות אותנו בעולם הזה, כדי בעצם לדעת מה לא לעשות בעתיד. אנחנו לא באמת לומדים מהטעויות האלו. ברוב הפעמים הרי גם ככה אנחנו חוזרים עליהן, כדי שאולי הפעם זה יהיה שונה. מה, לא ככה? אז אם אנחנו לא לומדים מהן, למה הן קורות? כנראה שמישהו כן לומד מהן. הדמויות האחרות בעולם האחר שמעבר לתחום שלנו.
אני יודעת שזה נשמע שטותי ולא הגיוני, אבל זה חלק מהדמיון שלי. בשביל זה הוא קיים. ז"א- גם בשביל זה. חוץ מזה, מי אמר שזה לא ייתכן? אנחנו עוד לא יודעים הכל.
תחשבו שאתם יכולים לדעת בדיוק מה יקרה, לזה קוראים תחושת בטן, אינטואיצייה, אולי זה בגלל שכבר חוויתם ועשיתם את הטעויות האלה ואתם כן לומדים מהן, אבל בדרך של כמו דה ז'ה וו, זוהי תחושת הבטן הזו.
ומה אם.. הדמויות האלו הן אנחנו, אנחנו של פעם. וניתנה לנו הזדמנות נוספת לשפר ולתקן, אבל אנחנו לא מצליחים, אנחנו מתנהגים כאילו אנחנו אוהבים לטעות, כדי לא להפסיד, כדי שאולי בעצם.. לא נטעה. הייתכן?
אולי אותן דמויות מהעולם האחר משתלטות עלינו בזמן אמת, יכולות לחדור לראשינו, יכולות לדבר אלינו- בתוכינו. אולי זה הרעיון. הן מנסות ללמד אותנו שלא לעשות את הטעויות האלו. כדי שנמשיך בחיים בדרך יותר חלקה. אבל אנחנו עושים אותן, בשביל הספק. הרי, מה אם נפספס?
יש כאלה שלהם לא אכפת. הם טועים.
לפעמים אני אחת מהם.
_
Nיטל-
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
מיטל 3>