בצורה קצת שונה

שיחת חולין התנהלה בינינו

קצת מבטים,

הוא מסב את שערו מפניו;

בטח גם אני.

אני מחייכת וצוחקת בעליזות, אם כי אופיין בחוסר טבעיות

אני שם כי אני רוצה והוא שם כי הוא רוצה

ושנינו ביחד צועדים

אני אוהבת כשאנחנו הולכים אחד ליד השני

אני אוהבת שכשזה קורה אנחנו באותו הקצב,

הוא מחכה לי ואני לו,

הוא מקטין צעדיו ואני מגבירה אותם,

אני ממהרת בשבילו והוא בשבילי.

אני אוהבת את הפוטנציאל שיש לשיחת החולין (המלחיצה) הזאת

שמבחינתו- לא התקיימה מעולם; הוא כנראה כבר שכח אותה ממזמן.

ואני? חשבתי עלייה במשך החצי שעה הבאה.

רגע מאוחר יותר אנחנו שוב רק מכרים שאפילו לא אומרים שלום כשמתראים.

 רגע מאוחר יותר, השיחה הזו חסרת משמעות וריקה מתוכן.

חבל, כי יש פוטנציאל. (לשיחת החולין).

_
         Nיטל-