בצורה קצת שונה

פשוט התעניינתי, רציתי להסתכל, לצחוק, להיזכר,סתם, אולי אפילו מתוך שיעמום(?!)

במקום זה התחלתי לבכות, למה?!

לא רציתי, לא התכוונתי לבכות, נשבעת שלא התכוונתי

ניסיתי שלא

אבל זה היה כל- כך יפה, כל- כך רחוק, וכל- כך עצוב
זה היה המשפט שהכי הצחיק אותי

"מיטל נו דיי.. לא עכישו.." כפרע עליה

והתמונה שהצחיקה אותי מכולן- טוב... היו 2...

ואת השנייה אין לי כוח להעלות... תסלחו לי?!:P:

אבל זו התמונה שאביב מפרסם את
"age of empiers"

וקלטו גם את אלדר מאחורה^^ חחחחח

אה... גם את הסיום אהבתי האריך לי את החיים בעוד כמה שניות- -אביב המגניב-

ושקדה-בחיים אל תסתפר קצר...

הכל הצחיק אותי...

והיה יפה כל- כך...

אוח הימים הטובים...

וההרגשה הזאתי בגרון, בבטן, ובלב- כולה יחד, נותנת תחושה של סיום,

הכל לטובה(?!) לא במקרה הזה…

הכל היה כל- כך יפה- באותו היום...

(ירדן ושקד.ל.- מזל טוב, חחחח)

איך פעם היה לי את המבט החיי הזה בעיניים…

היו לי חלומות גדולים אבל קטנים…

היום יש לי את ההתנהגות ה"חייה" הזאת…רק אותה,
המבט  החיי בעיניים נעלם- הולך ודועך...

אני יודעת איך להחזיר אותו אבל זה לא יספיק, ולא יחזיק למספיק זמן...

מי יודע אם יחזור עוד

אפילו על הציפורניים שלי אפשר לראות את זה…

השינוי... את המצב- רוח שלי אפשר לראות על הציפורניים… כמה שזה נשמע לכם בטח מוזר…
טוב לפי התגובה גם הבנתי שעל התחת שלי אפשר לראות אותו חחח... אע"פ שהתחת שלי נראה טוב יותר מפעם חחחחחח

והיה לי אחלה פלאפון… אותו האחד אבל הוא היה וורוד… זה דווקא התאים לו… חחח חבל ששברתי אותו

אפילו שזה העציב אותי... עדיין צחקתי... זה זיכרון טוב...:S

כמו מטומטמת