בשנייה שהגעתם לנקודת המקסימום בגלגל של חייכם
אתם חווים נפילה מהירה וישירה, עד לתחתית הגלגל ואולי אף מתחת לו.
קשה לי בצורה מטורפת
קשה לי כמו שלא היה בחיים
ומי ישמע, אנחנו כולה מכירים... כמה? שבוע?
ועדיין אני לא יכולה לסבול את זה
ואני יודעת שגם אתה לא.
עצוב לי כמו שלא היה כבר תקופה ארוכה, אם בכלל היה מעולם...
בחיים לא בכיתי כל- כך הרבה ביום. בחיים לא.
הסטאטוס שלך אמר- Finally I'm ok with knowing that you'll never be mine, But I want to keep on living, With this feeling in my mind You know I love you, Always
אני לא מצליחה להשלים עם זה, עם זה שלעולם לא נוכל להיות ביחד, שאסור לנו.
...על הסטאטוס שלך מישהי רשמה שבא לה לבכות ממנו.
באותה השנייה שקראתי אותו, אני כבר בכיתי. בעצם.. גם בכיתי הרבה לפני. כי כשמרגישים חסרי אונים ואין שום דבר שיכול להציל את המצב, כך הבנו...(?) אז בוכים. כי מה עוד נשאר לעשות?
רע לי, רע לי מאוד.
כבר יום וחצי שאני לא אוכלת
ואני גם לא מתכוונת לאכול,
כל- כך לא אופייני לי,
אבל אני באמת לא מסוגלת, לא רוצה, פשוט לא.
הרגש בחיים יכול להחזיק אותך בכל מצב. וברגע שהוא נפגע, כך גם אתה. כך גם אני.
איפה אני אמצא עוד אחד כמוך? איפה תמצא עוד אחת כמוני?
היינו נשמות תאומות, אבל מישהו בחוצפתו, הנבזית והאנוכית, פשוט לא הסכים שהן יתחברו. שנינו יודעים שזה היה זה. איך יכולת? מעולם לא כאב לי כל- כך. זה רק נהייה יותר קשה...
כל מה שאמרת אתמול, הכל היה נכון, הכל היה מרגש ומדהים. הכל. אני פשוט... לא יכולה לקבל את העובדה שזה לא הולך לקרות בכזו קלות. לא יכולה. אני חייבת לעשות משהו. חייב להיות לזה פיתרון.
זה היה זה, זה היה כנה, זה היה אמיתי.
וככה אני היום, תאמין לי שאתה רק תבכה אם תראה אותי, אוהבת...
_ Nיטל-
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
מיטל 3>