בצורה קצת שונה

אני לא מאמינה

שעברו כמה שנים.

הבלוג כבר העלה אבק

ובדיוק בתקופת המבחנים...

בעצמי כנראה העליתי חלודה,

לא כתבתי כבר שנים.

זה כמעט מוזר, אבל הוא סוג של זר.

כשפתחתי את הבלוג הייתי ילדה

ועכשיו זה כמעט מוזר להסתכל עליו ולא להכיר...

להיזכר באותם רגשות מעורבבים,

באותו החוסר ניסיון, יחד עם כל הניסיון שבעולם.

אני כותבת לעצמי, אבל מצד שני, קוראת וחושבת איך אתם הייתם מסתכלים.

מאיפה בא הצורך הזה לעשות רושם?

ואיך זה שבתקופות הכי קשות חוזרים לכתוב?

מיטל.